במסגרת עתירה לבג״ץ: לראשונה נחשפים האישומים הקשים נגד מנכ״ל הרבנות

מנכ”ל הרבנות הראשית לישראל, יהודה כהן, אשר מתנהלת נגדו בימים אלה קובלנה משמעתית בנציבות, הגיש עתירה לבג”ץ בה הוא תוקף בחריפות את ההליך המתנהל נגדו בנציבות שירות המדינה. בעתירה, כהן טוען לניגוד עניינים חמור ודורש שהטיפול בתיק יועבר לידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) בפרקליטות המדינה.

לב העתירה עוסק בטענה שעו”ד נגבה שטיינלאוף, שעבדה בלשכה המשפטית של הרבנות הראשית בתקופת כהונתו של כהן, היא כיום תובעת באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, אותו גוף שמטפל בהליך המשמעתי נגדו. לטענת כהן, שטיינלאוף היא גם אחת המתלוננות המרכזיות בתיק ועדותה מהווה בסיס מרכזי לאישומים נגדו.

“מדובר בניגוד עניינים מובהק”, נכתב בעתירה. “התובעת באגף המשמעת היא מתלוננת והביעה עמדה ערכית משמעותית בתיק. היעלה על הדעת שאגף המשמעת יבחן תיק כזה?”.

במסגרת העתירה לבג״ץ מתפרסמות כעת כאן לראשונה ההאשמות המשמעתיות המלאות המיוחסות למנכ״ל הרבנות הראשית, יהודה כהן. על פי טיוטת התביעה שגיבש אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, כהן מואשם באי־ציות לייעוץ משפטי מחייב ובפגיעה לכאורה בעצמאות מערך הפיקוח והאכיפה ברבנות הראשית.

לפי הטיוטה, במהלך כהונתו קיבל כהן שורה של החלטות ניהוליות שלטענת הנציבות ניתנו בניגוד לעמדות הייעוץ המשפטי, ובהן הגבלת שעות העבודה של יחידת הפיקוח, קביעת סדרי עבודה והתנהלות כלפי עובדות הלשכה המשפטית.

מאז כניסתו של יהודה כהן לתפקיד מנכ״ל הרבנות הראשית בינואר 2023, ועד לתום החקירה בעניינו בינואר 2025, יוחסה לו התנהלות החורגת מהנורמות הנדרשות מתפקידו. לפי המסמך, כהן פעל תוך התעלמות מחוות דעת של היועץ המשפטי למשרד, באופן שלטענת הנציבות גרם לפגיעה בשירותי הרבנות ובאופן הקצאת המשאבים, וכן לפגיעה מכוונת בגורמי הלשכה המשפטית וברגולציית האכיפה המקומית של הרבנות הראשית. לשיטת אגף המשמעת, מדובר בהתנהלות החורגת מהמסגרת הניהולית התקינה ומהווה אי־קיום של חוות דעת משפטיות מחייבות, באופן המצדיק העמדה לדין משמעתי.

לשיטת אגף המשמעת, מדובר בהתנהלות החורגת מהמסגרת הניהולית התקינה ומהווה אי־קיום של חוות דעת משפטיות מחייבות, באופן המצדיק העמדה לדין משמעתי.

אולם כהן טוען שהאישומים מבוססים על הנחה שגויה, שלפיה מסמכים שהעביר היועץ המשפטי דאז, עו”ד הראל גולדברג, מהווים “חוות דעת משפטיות מחייבות”, בעוד שלדבריו מדובר במסמכי עבודה שוטפים שאינם עומדים בסטנדרט הנדרש מחוות דעת משפטית.

בעתירה, כהן תוקף בחריפות את ההרחבה הפרשנית של מושג “חוות דעת משפטית”: "אגף המשמעת הרחיב באופן בלתי סביר את הגדרת המונח באופן שכל מסמך, אמירה או דעה של היועץ המשפטי הופכת כבמטה קסם לחוות דעת מחייבת. פרשנות זו מאיינת, הלכה למעשה, את יכולתו של מנכ”ל לנהל את הארגון".

העתירה מפרטת כי המסמכים שאגף המשמעת מגדיר כ”חוות דעת משפטיות” חסרים מאפיינים בסיסיים של חוות דעת, כגון ניתוח משפטי שיטתי, אסמכתאות משפטיות וסיווג ברור של מניעה משפטית או קשיים משפטיים.

כהן מפנה לנוהל מבוסס בנציבות שירות המדינה, לפיו כאשר מתעורר חשד לביצוע עבירת משמעת על ידי עובד הנציבות עצמה, החקירה מועברת למח”ש והתביעה מנוהלת על ידי פרקליטות המדינה, וזאת כדי למנוע ניגוד עניינים. “מקום בו תובע משמעתי עוד לא הועמד לדין - הכלל הוא שאנחנו לא מטפלים בעניינים המשמעתיים של עובדי נציבות שירות המדינה”, צוטט בעתירה מפרסום רשמי של הנציבות משנת 2019.

כהן מבקש מבית המשפט להורות על העברת הטיפול בהליכי המשמעת בעניינו מאגף המשמעת למח”ש ולפרקליטות המדינה, וכן לבטל את האישום הראשון והשלישי מטיוטת התביעה. בנוסף, הוא מבקש צו ביניים שימנע את הגשת התובענה המשמעתית עד להכרעה בעתירה, ויאפשר לו להמשיך לייצג את הרבנות בוועדות בוחנים לתפקידים בכירים, זכות שנשללה ממנו בטענה לניגוד עניינים.