"הגנת סרק": בית המשפט דחה טענות למרמה וחייב את חברת הביטוח בפיצוי מלא

"חברות הביטוח, מהגופים הפיננסיים החזקים ועתירי הממון במדינה, נועדו לאפשר למבוטחיהן שקט נפשי בתמורה לפרמיה" - כך פתח השופט גיא אבנון את פסק הדין, אך מיהר לשרטט את הפער בין ההבטחות למציאות. "בעולם המעשה נתקלים מבוטחים לא אחת במצבים שבהם, לאחר התרחשות אירוע ביטוחי, עושה חברת הביטוח כל שלאל ידה על מנת להתנער מחובת הפיצוי… למרבה הצער, לפנינו אחד מאותם מקרים מקוממים".

על רקע דברים אלה קיבל בית משפט השלום בנתניה תביעה נגד חברת הביטוח "ליברה", דחה טענות למרמה ולהיעדר כיסוי ביטוחי, וחייב את החברה לשלם פיצוי כולל של כ-96 אלף שקלים, לרבות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכומים משמעותיים.

חוות דעת שמאי שהוגשה לבית המשפט קבעה נזק ישיר בסך 58,661 שקלים, בצירוף שכר טרחת שמאי. שווי הרכב טרם התאונה הוערך בכ-117 אלף שקלים, והרכב נמכר לאחר התאונה במצבו, בהתאם לשווי השרידים.

הנתבע, שנהג ברכב הפוגע, הודה באחריותו לתאונה כבר בכתב ההגנה, ואף חזר על כך בעדותו בבית המשפט. המחלוקת המרכזית נוהלה מול חברת הביטוח "ליברה", שביטחה את רכבו. בכתב הגנתה טענה החברה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע, בין היתר בשל חשד למרמה, מסירת מידע כוזב ופגיעה ביכולתה לברר את נסיבות התאונה.

עוד נטען כי הנהג המבוטח לא שיתף פעולה עם החקירה וכי כלל לא הוכח שהתאונה התרחשה כפי שדווח. במהלך ההליך נקטה חברת הביטוח שורה של מהלכים דיוניים, בהם ניסיונות לדחות את גילוי דו"ח החקירה, בקשות להוצאת צווים רחבי היקף לקבלת נתוני תקשורת ואיכון, וכן בקשות חוזרות לדחיית הדיון.

בקשות אלה נדחו בהחלטות מנומקות, תוך קביעה כי מדובר בבקשות גורפות הפוגעות פגיעה חמורה בפרטיות, וכי הוגשו בעיתוי מאוחר שעלול היה להביא להתארכות מיותרת של ההליך.

בדיון עצמו העיד בנה של התובעת, שנהג ברכב בעת התאונה, ותיאר כיצד רכב הנתבע פגע בו מאחור. הנתבע עצמו העיד אף הוא ואישר את הפגיעה. חרף זאת, בחרה "ליברה" שלא לחקור את הנהגים ולא לזמן את החוקר שערך את דו"ח החקירה מטעמה. בית המשפט קבע כי בכך גילתה החברה דעתה כי הדו"ח אינו רלוונטי להכרעה.

גם עדות התובעת, שנשמעה לבקשת חברת הביטוח, לא חיזקה את טענות ההגנה. השופט אבנון קבע כי גרסת התובעת לא נסתרה, אחריות הנתבע לתאונה הוכחה, וחוות דעת השמאי באשר לנזק לא אותגרה. מנגד נקבע כי "ליברה" לא עמדה בנטל המוגבר הנדרש להוכחת טענות מרמה, וכי טענותיה שלפיהן התאונה כלל לא התרחשה - "לא הוכחו ולא בכלל".

בפסק הדין נכתב כי "ליברה" ניהלה "הגנת סרק", שפגעה הן בתובעת והן במבוטחה. התובעת, כך נקבע, נאלצה להמתין זמן רב לפיצוי המגיע לה ואף לנהל הליך משפטי לשם כך, בעוד המבוטח מצא עצמו "מחוסר הגנה דווקא מפני חברת הביטוח שהתחייבה לבוא בנעליו במקרה של אירוע ביטוחי".

בית המשפט ציין כי התנהלות החברה מלמדת על ניסיונות חוזרים לעכב את חקר האמת, תהה אם מדובר בהתרשלות או בהתנהלות מכוונת, והבהיר כי התנהלות זו מצדיקה השתת הוצאות.

בסופו של דבר התקבלה התביעה במלואה. חברת הביטוח חויבה לשלם לתובעת 61,161 שקלים, בצירוף אגרה, הוצאות בסך 5,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקלים. בנוסף חויבה לשלם למבוטח הוצאות ושכר טרחה בסך 15 אלף שקלים נוספים.