בג״ץ ביטל סעיפים בנוהל המשטרה: לא ניתן לדרוש הזדהות על פי מאפיינים חיצוניים

בית המשפט העליון הורה היום (ראשון) על ביטול סעיפים מרכזיים בנוהל המשטרה בעניין דרישת הזדהות מאזרחים, בפסק דין שצפוי להשפיע על אופן ההתנהלות היומיומית של שוטרים ברחובות.

הרכב בראשות הנשיא יצחק עמית והשופטים דוד מינץ ויעל וילנר, קיבל בחלקה עתירה שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח בשיתוף עם אגודת יהודי אתיופיה, הועד נגד עינויים, עמותת טבקה והקליניקה לרב תרבותיות באונ' העברית.

במוקד פסק הדין עמד סעיף בנוהל המשטרה, שאפשר לשוטרים לדרוש תעודת זהות כאשר קיים "חשש" שבוצעה או עומדת להתבצע עבירה. השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין, קבעה כי סעיף זה סותר את חוק המעצרים, הדורש "יסוד סביר לחשד" כתנאי לעיכוב חשוד או עד. השופטת הדגישה כי הרף של "יסוד סביר לחשד" נקבע על ידי המחוקק לאחר דיונים מעמיקים בוועדת החוקה, במטרה לאזן בין צורכי המשטרה להגנה על זכויות הפרט.

בית המשפט הורה גם על ביטול סעיף נוסף בנוהל שאפשר לשוטרים "לאמת" את פרטי תעודת הזהות במערכות המשטרתיות. המשטרה הודתה כי בעת בדיקה כזו, השוטר נחשף באופן אוטומטי למידע נוסף על האזרח כגון האם הוא דרוש לחקירה, חב מעצר, או קיים בעניינו צו הגנה.

השופטת וילנר קבעה כי חשיפה למידע שאינו מופיע בתעודת הזהות חורגת מהסמכות שמעניק חוק תעודת זהות, והזכירה את ההלכה מפסק דין טבקה האוסרת על "מסע דיג" ביחס לאזרחים.

העתירה המקורית הוגשה בעקבות ממצאי ועדת פלמור משנת 2016, שמצאה כי דרישות הזדהות הופעלו באופן סלקטיבי כלפי יוצאי אתיופיה. הוועדה קבעה כי "מספר לא מבוטל של אירועים אלימים, ראשיתם בדרישה מטעם השוטרים להזדהות, כאשר על פניו לא היה טעם מוברר לדרישה זו".

המשטרה טענה במהלך הדיון כי הסמכות לדרוש הזדהות בהינתן חשש לביצוע עבירה היא "כלי חיוני, בסיסי ומידתי בארגז הכלים המשטרתי", וכי ביטולה יפגע קשות בעבודתה. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי האיזון שנקבע בחוק המעצרים אינו עומד לביקורת בענייננו. המשטרה חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקלים לטובת העותרים.

העתירה תקפה את ההתנהלות השיטתית וארוכת השנים של שוטרים לעכב אנשים ברחוב, רק מפני שלתחושתם הסובייקטיבית הם נראים "בעייתיים", לדרוש מהם להציג תעודה מזהה ולבדוק במאגר המשטרתי את המידע אודותיהם.

בעתירה נטען שהתנהלות זו מנוגדת לזכותו של כל אדם, כי רשויות המדינה לא יתייחסו אליו כאל "חשוד" ולא יגבילו את חירותו באופן שרירותי ובהעדר "סיבה טובה" מספיק.

עוד נטען בעתירה כי הפרקטיקה המשטרתית הזו, שהוכח שהיא נובעת מאפליה בהפעלת סמכויות אכיפה ומפרופיילינג גזעי, מופעלת באופן מוגבר כלפי יוצאי אתיופיה, ערבים ובעלי חזות מזרחית. היא יוצרת תחושה קשה של הדרה, ביזוי והשפלה, ויש לה השלכות חברתיות קשות.

עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח ועו"ד ניצן אילני: "מדובר בפסק דין היסטורי, שקבע שהמשטרה אינה רשאית לפנות באופן שרירותי לאזרחים על בסיס המראה החיצוני שלהם, לבושם וכולי. פעולות שיטור אלה מובילות לאפליה, השפלה ושיטור יתר כלפי אוכלוסיות מסוימות כגון יוצאי אתיופיה, מזרחים וערבים. נעמוד על המשמר לוודא שהמפכה תתרחש גם בשטח".