"נזק רב": המשנה לעליון סולברג בביקורת על הנשיא עמית

המשנה לנשיא העליון נועם סולברג הביע ביקורת כלפי האגף האקטיביסטי, שעליו נמנה גם נשיא העליון יצחק עמית.

במאמר במגזין השמרני "השילוח" כתב סולברג: "לגבי יחסינו עם הרשויות האחרות, התבטאתי בעבר על החשיבות בכך שבית המשפט יישמר היטב מלהסיג את גבולן. אם חלילה נחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתנו; אם נפסוק את הדין לאור השאלה מה יביא לתוצאה מיטיבה בעינינו, תוך הסתמכות על שיקולים שכוחם יפה למישור הדין הרצוי בלבד – עלול בית המשפט לגרום נזק רב שלא בקלות יתוּקן".

"גם אצלנו, 'בתוך הבית', עלינו להקפיד על 'והלכת בדרכיו'; לפזר את הכוח במידת האפשר ולא לאגור אותו. שיח פנימי בבית המשפט העליון – לעיתים נוקב – הועיל לא אחת לגיבוש פתרונות ישׂימים במחלוקות שנתגלעו. כאשר על הפרק סוגיות בעלות חשיבות ציבורית רבה, ו'כללי-משחק' יסודיים משתנים, ישנה חשיבות לשמיעת מגוון רחב של קולות; ראוי להרחיב, לבזר, לנסות לשכנע ואולי אף להשתכנע. בבית המשפט יש מגוון של שופטים "שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה".

"ריבוי זה, מטבע הדברים, נושא בכנפיו קשיים מהסוג שכנראה גרם לנשיא מרשל לאסור על פרסום דעות מיעוט. ברם, אולי בהקפדה על 'והלכת בדרכיו', ב'ויתור' מסוים על כוח לטובת גיוון, אקראיות ודעה אחרת – טמון סוד כוחו של בית המשפט; ואולי אף סוד כוחה של החברה כולה. הסוגיות המובאות לפנינו מורכבות, חשובות, ולעתים – גם שנויות במחלוקת. כך תמיד וכך בפרט בימי משבר, כאשר מסביב יהום הסער. דווקא אז ישנה חשיבות מיוחדת לכך שנתנהל ברוח אותו אידיאל ביזורי. לא נדבר 'בקול אחד' אלא נאזין לקולות מכל קצוות 'הקשת המשפטית'".

"מרכז הכובד - בסיעות"

סולברג גם שלח ביקורת אל עבר הממשלה: "הבה נדבר בישירוּת: מצב ביזור הכוח בישראל – טעון שיפור. נתחיל באחות הבכירה בקרב רשויות השלטון אצלנו: הכנסת. חרף כוחם השווה של כל אחד מ-120 חבריה, החופשיים לכאורה להציע הצעות-חוק ולהצביע איש איש על-פי ציפיות בוחריו ושיקול-דעתו, ישנם מנגנונים פוליטיים רבים (כמו המשמעת הקואליציונית) המכרסמים בכוחם לפעול.

"מרכז הכובד עובר אל ראשי הסיעות. כאלה הם פני הדברים במידה רבה גם בממשלה. כידוע ברוב שנותיה של המדינה הייתה מקובלת התפיסה שלפיה ראש הממשלה הוא 'ראשון בין שווים', וכי לממשלה אחריות משותפת, כגוף, על ניהול ענייני המדינה. תפיסה זו הולכת ונשחקת ברבות השנים, כאשר עוד ועוד החלטות חשובות מתקבלות בקבינט או בפורום מצומצם עוד יותר. הדברים נכונים גם באשר לכוח השלטוני הרב המרוכז בידי הממשלה ביחס לאחיותיה הקטנות – הרשויות המקומיות".