קצה הקרחון: כש"כנופיית שלטון החוק" בפעולה

סביר שמי שהמציא את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" לא העלה בדעתו שיבוא יום ויתברר כי מדובר בכנופיה פלילית של ממש. כזו ששולטת במערכת אכיפת חוק, רומסת את הדין להשקפותיה ולצרכיה, ומפעילה נורמות של עבריינים. כולל שיבוש מהלכי משפט, חיסול והעלמת ראיות וחיפוי הדדי.

מי שהדביק לצמרת מערכת המשפט והחוק את התואר "כנופיית שלטון החוק" היה ראובן (רובי) ריבלין, לימים נשיא המדינה. הרבה לפני שמונה לנשיא, בשנת 2001, הוא אמור היה להתמנות לשר המשפטים' כשלפתע צצה נגדו חקירה פלילית בחשד להפרת אמונים. החקירה אמנם הסתיימה בלא כלום, אבל מי שניסו לסכל את מינויו כממונה על מערכות האכיפה השיגו את מטרתם.        

לימים, הביקורת על הטהרנות, ההטיה והסיכול הממוקד של בעלי השקפות השונות משל אהרן ברק חוברה לביטוי שהמציא ריבלין. אבל איש לא שיער שהתואר המפוקפק יתממש בצורה מילולית כל כך. כי מה שכבר הוכח בפרשת הפצ"רית מלמד שהגברת ושורה מבכירי הפרקליטות הצבאית - כולם משפטנים וקצינים - התנהלו בקודקס של כנופיית עבריינים, כשהעבירות המוכחות מזמנות למי שיורשע בהן בילוי מאחורי הסורגים.

מתברר שהמרחק בין מי שממציא חקירה כדי לסכל מינוי של שר משפטים, מרובי ריבלין ועד יעקב נאמן, ועד לכנופיה פלילית ממשית - אינו גדול, אם בכלל. כך גם המרחק בין מאפיוזו קלאסי לבין מי שמחזיק תיקים פתוחים כנגד פוליטיקאים, כדי שלא יפעלו לפירוק השיטה שלו.

אבל החקירה הנוכחית, מקיפה ככל שתהיה, רחוקה מלגרד את מה שעדיין נחבא במחשכים. כי לא יכול להיות שגורמים מרכזיים נוספים, לפחות בסביבת היועצת המשפטית לממשלה ובשב"כ, לא שמעו על ההדלפה ולא ידעו מי באמת הוציא את הסרטונים המבושלים לערוץ 12. העבירות החמורות הרי בוצעו בחבורה גדולה, תוך הותרת עקבות ראייתיים מגושמים. לכן סביר שלפחות השמועה על המזימה הגיעה למחוזות הפרקליטות והשב"כ, מה שחובה לחקור ולהגיע לאחראים.

מכאן שהחידלון בחקירת ההדלפה לצד החיפוי בבג"ץ דורשים חקירה מעמיקה במיוחד, מחוץ לפרקליטות הצבאית. בכלל, דפוס ההתנהגות העבריינית מלמד שהצמרת של הפצ"רית חשה מוגנת - היתה משוכנעת שבה לא ייגעו, למרות חציית הקווים. מעניין למה.

נוסחת ההפעלה של הפרקליטות הצבאית לקוחה מעולם הערכים של "הארץ", ברוח אהרן ברק בעליון. זו הגישה שמסרסת את צה"ל, מקשה לנצח, מספקת תחמושת למשמיצינו, וכבונוס - פוגעת קשות בהתיישבות

שורש ההטיה

אלא שהחומרה הגדולה מכל טמונה במקום אחר לחלוטין, והוא עצם דפוסי ההתנהגות, החשיבה והפעולה של הפרקליטות הצבאית בדור האחרון. זה אותו דפוס שעמד בבסיס ההסתבכות של תומר-ירושלמי ושותפיה - ההתעקשות לפעול בטהרנות התאבדותית, לגלות עוינות כלפי מי ששומר על המחבלים המתועבים מכל, כדי להתיימר להציג פנים יפות לעולם. עד כמה הגישה הזו הועילה לנו בהאג ובבית דין השדה של הטיקטוק, עד כמה היא הדפה את ההיפוך המוסרי שמכתיר אותנו כמבצעי רצח עם, כולם יודעים.    

נוסחת ההפעלה של הפרקליטות הצבאית, זה שנים, לקוחה מעולם הערכים של קהילות עיתון "הארץ", ברוח תקופת אהרן ברק בנשיאות העליון. זו הגישה שמסרסת את צה"ל, מקשה לנצח את האויב, מספקת תחמושת הסברתית למשמיצינו, וכבונוס - פוגעת קשות בהתיישבות.

שרים מרכזיים בממשלה ובקבינט מאשימים את תומר-ירושלמי אישית בפגיעה חמורה ביכולת לנצח את חמאס בשנתיים האחרונות. מצביעים על כך שחוות הדעת שלה כבלו לצה"ל את הידיים, סיכנו חיי חיילים וסייעו לחמאס לצאת מהמלכודת.

חוות הדעת שלה אסרו הטלת מצור על עזה, מנעו את ניתוק המים ומה שכונה אספקה הומניטרית. גרמו למדינת ישראל, בפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית, לפטם את האויב ולוודא שהוא יצליח להחזיק מעמד. ברוח זו ביססו חוות הדעת את הנוהל המטורף המכונה "הקש בגג", שבו אתה מודיע לאויב מראש היכן תתקוף ומאפשר לו להיחלץ ולשרוד.

רדיפת אנשי כוח 100 ששמרו על המחבלים בשדה תימן באה בדיוק מאותה הגישה. אותו ניסיון להצטייר מוסריים באופן חולני, לכאורה בפני עצמנו אבל למעשה בפני העולם - הצבוע, הציני והאנטישמי. ולצד הטהרנות הפאתטית הגיעה אותה הבטחה שכבר הופרכה, שאם נוכיח כי אנחנו חוקרים ומעמידים לדין בנוקשות, לא ניחשף להאשמות ולהעמדה לדין בגופים המתחזים להיות בתי דין, בהאג ובכלל. 

אותה גישה גרמה לכך שהפרקליטות הצבאית, בהובלת יועמ"ש יו"ש, חיבלה בפיתוח ההתיישבות ביו"ש זה עשרות בשנים. חבלה שצומצמה רק בשלוש השנים האחרונות בלחץ מפלגת הציונות הדתית, כאשר הסמכויות המשפטיות הקובעות ביו"ש הועברו מיועמ"ש המנהל האזרחי, איש הפרקליטות הצבאית, לייעוץ המשפטי של משרד הביטחון.

יועמ"ש יו"ש לדורותיו, יחד עם גורמים בפרקליטות, אחראי לרדיפה שיטתית של המתיישבים וההתיישבות, שבאה לידי ביטוי בשלל אמצעים דרקוניים והחלטות מעוולות. בכלל זה המצאת כלי משפטי זדוני בשם "צו בדבר שימוש מפריע"; דרישת "היתר עסקה" כדי למנוע עסקאות רכישת קרקע מערבים; סיכול הרחבת ההתיישבות באמצעות דרישות לאישורים שלא ניתנים להשגה; חבלה במאמץ למנוע מהרשות הפלשתינית להשתלט על קרקעות המדינה ביו"ש, ועוד.

היה זה ראש המנהל האזרחי מוטי אלמוז, מי שלימים כיהן כדובר צה"ל וכראש אכ"א, שהאשים את משפטני יו"ש בפני ועדת השופט אדמונד לוי בעשיית עוול חמור למתיישבים היהודים. "המצב הנוכחי הוא לטובת הפלשתינים" בסכסוכי הקרקעות, הוא הטעים. כי המשפטנים, אנשי הפרקליטות הצבאית, מכריחים אותו להחיל כללי משחק לא הגונים כלפי היהודים.   

הפצ"רית היוצאת היתה נערת פוסטר של הגישה ההרסנית הזו. נקווה שההלם מההתנהגות העבריינית שלה ומינוי איתי אופיר כפצ"ר יביאו לעקירת הגישה הישנה ולחיבור מחדש של הפרקליטות הצבאית למדינת ישראל, לציונות ולחיילי צה"ל. 

אללה-יהו

פגשתי השבוע חבר מגרמניה, לא יהודי, שפועל רבות למען מדינת ישראל, אצלו בסביבה, ללא מורא. הוא סיפר לי על המפגינים האנטי-ישראלים הגרמנים, שמתוך בורות רואים את הפלשתינים כעם הילידי של "פלשתין".

מהפגישה עם החבר הגרמני נסעתי לשמוע ביצוע מצוין של האורטוריה "אליהו", שחיבר המלחין הגרמני פליקס מנדלסון. תוך כדי התמוגגות מהצלילים הנשגבים הגעתי למסקנה שכדאי לשלוח את המפגינים הגרמנים להאזין לאורטוריה הזו. כי מנדלסון אמנם היה נכדו של משה מנדלסון, אבי תורת ההשכלה היהודית, אבל אביו התנצר והוא עצמו נחשב בימי חייו כמבטא את פסגת היצירה הגרמנית הטהורה. מה שאגב לא עזר לו לימים, כאשר הושמץ על ידי אנטישמים כמו ריכרד וגנר כ"יהודי נחות".

היצירה כולה מספרת בגרמנית את סיפורו של אליהו הנביא, בטקסטים שלקוחים מהתנ"ך, כולל הדרמה על הכרמל, שבה גבר אלוהי ישראל וחוסלו נביאי הבעל. מעניין אם העובדה שעם ישראל, ארץ ישראל ואלוהי ישראל מככבים במוזיקה הזו, שנכתבה בגרמניה במחצית המאה ה-19, תשנה את הדעה של מי מהמפגינים הבורים נגדנו. או שהם יטענו כי גם אליהו הנביא היה פלשתיני-ילידי, עם ישראל הוא בכלל עם פלשתין, ואלוהי ישראל הוא אללה אכבר.