השר לוין מחרים את נשיא העליון - וכך זה משפיע עלינו

מאז כניסתו של השופט יצחק עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים יריב לוין מטיל עליו חרם מוחלט - ומדובר בהרבה יותר מאשר התנגחות בין הרשות המבצעת לזו השופטת.

כאשר אין פגישות שבועיות, אין שיתוף פעולה ואין מינויים, אי אפשר לקדם עניינים מהותיים עבור מערכת המשפט שקורסת - ואנחנו, הציבור, משלמים את המחיר.

על פי המקובל זה שנים, שר המשפטים ונשיא ביהמ"ש העליון אמורים להיפגש מדי שבוע ולדון בסוגיות שוטפות הקשורות לניהול מערכת המשפט ולשיפורה: מינויים דחופים, תקציבים ומשאבים, בעיות מינהליות ותיאומים בין משרד המשפטים לבין הרשות השופטת.

נוסף על כך, קיימות הוראות חוק רבות המקנות סמכויות לשר המחייבות הסכמה או התייעצות עם נשיא העליון. אולם מאז יוני 2024 לא מתקיימות הפגישות הללו ולא הופעלו הסמכויות המחייבות שיתוף פעולה כלשהו בין השניים.

על רקע זה יש לזכור את המצב חסר התקדים שאליו נקלעה מערכת המשפט בעקבות אי־כינוס הוועדה לבחירת שופטים, כאשר עד סוף השנה יהיו 35 תקנים לא מאוישים, מהם ארבעה בביהמ"ש העליון, שלושה בבתי הדין הארציים לעבודה, 11 בבתי המשפט המחוזיים ו־17 בבתי משפט שלום.

העומס גובר

מטבע הדברים, העומס מורגש היטב. על אף שדווח ב"ישראל היום" על כך שבימים אלה מתקיימים מגעים לאייש את התקנים בערכאות הנמוכות (מחוזי ושלום) באמצעות תיווכו של מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל, הקביעה של לוין שלפיה מינויים יהיו "בהסכמה רחבה" - כלומר מוסכמים על כל החברי הוועדה - מקשה מאוד על המינויים.

לצד המחסור החמור בשופטים יש עוד סיבות המכפילות את העומס. ראשית, רק בשבוע שעבר חשפנו לראשונה ב"ישראל היום" כי ביהמ"ש המחוזי מרכז בלוד נותר ללא נשיא חודשיים בעקבות סירובו של לוין להקים ועדת איתור לבחירת נשיא חדש כחלק מהחרם המתמשך.

העניין דומה גם בנוגע לסגני נשיאים. מאות שופטים במערכת המשפט מנוהלים על ידי סגני נשיאים שאמונים במחוז על מומחיות, כמו התחום האזרחי, המנהלי, הפלילי או משפחה. מדובר בפונקציה ניהולית חיונית: הסגן, שמטפל בתיקים שלו, מקבל לידיו בו בזמן סמכויות ניהוליות בתחום אחריותו. מאז שמונה עמית לנשיא, לוין לא מינה אף סגן ומסרב לחתום על הקמת ועדות איתור שאמורות להמליץ על מינוי סגני נשיאים.

כרגע חסרים לא פחות מ־18 סגני נשיאים בבתי המשפט השונים, כאשר בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אחד מבתיהמ"ש הגדולים והעמוסים ביותר, חסרים ארבעה. חשוב להדגיש: לא מדובר במחלוקת על מועמדים או בטענות ענייניות נגד מינויים מסוימים. זהו חרם גורף על נשיא ביהמ"ש העליון, שתוצאתו פגיעה גורפת בההתנהלות בבתי המשפט השונים.

שנית, החרם מונע מינוי של שופטים עמיתים - אותם שופטים שפרשו לגמלאות, אך ממשיכים לכהן בתפקיד שיפוטי עד ארבע שנים ממועד פרישתם כדי לסייע עם העומס של מערכת המשפט. ההסדר מאפשר פתרון גמיש ומהיר לבעיית העומס בבתי המשפט לרוב בתיקים פשוטים, כדי שאפשר יהיה לייעל ולזרז את הטיפול בהליכים.

כדי למנות שופט עמית נדרשת הסכמתם של שר המשפטים ונשיא ביהמ"ש העליון. גם כאן לא מדובר במינוי שופטים שנויים במחלוקת, אלא במי שכבר היו שופטים ונשארים לכהן כדי להקל את העומס, בדרך כלל בתיקים שאינם מורכבים. הצמצום בשופטים עמיתים משפיע על יעילות מערכת בתיהמ"ש וגורם לפגיעה בציבור. 

ההיבט השלישי הוא היעדר מינוי של יושב ראש לוועדה לבחירת חברי בית הדין המקוון החדש לתעבורה. חוק הפרות תעבורה מנהליות, שגובש בעקבות החלטת ממשלה והתקבל בכנסת הנוכחית, אמור להיכנס לתוקפו בשבוע הבא.

החוק נועד להגביר את האכיפה בתחום התעבורה ולתת מענה טוב יותר לציבור באמצעות הקמת בית דין מקוון לתעבורה. אולם בעקבות החרם לא מונה שופט בדימוס שיישב כיו"ר הוועדה לבחירת חברי בית הדין, מכיוון שהדבר מחייב את לוין להתייעץ עם נשיא העליון. בכל מקרה, בוועדת הכלכלה של הכנסת כבר ביקשו לדחות את כניסת החוק לתוקף.

קידום השופטים תקוע

ההיבט הרביעי הוא מניעת קידום שופטים לבכירים. מדובר בעיקר בקידום בדרגת שכר לשופטים ותיקים שלא קודמו או קיבלו תפקיד ניהולי, וכן לשופט שסיים כהונה כנשיא או כסגן נשיא, כל עוד לא קודם לערכאה גבוהה יותר. קידומים אלו דורשים אישור משותף של שר המשפטים ונשיא ביהמ"ש העליון, אך החרם מקפיא לחלוטין את מסלול הקידום, כך שיש שופטים שכבר שנים רבות בתפקידם, צברו ניסיון רב ואמורים להיות מתוגמלים על כך.

עוד בעיה שאינה נפתרת היא מחסור חמור בשופטים המכהנים בוועדות שחרורים. על פי חוק שחרור על־תנאי ממאסר, לשר המשפטים סמכות למנות, בהסכמת נשיא ביהמ"ש העליון, שופטים שיכהנו כיושבי ראש בוועדות המדוברות. מאז מינויו של עמית כנשיא העליון לא מונו שופטים לכהונה בוועדות השחרורים השונות.

התוצאה קשה: נכון ליוני 2025 מכהנים 63 שופטים בוועדות שחרורים רגילות, אך עד סוף 2025 ייוותרו רק 46 שופטים, ועד סוף 2026 - רק 36 שופטים. המחסור פוגע באינטרס הציבורי של בניית הליך שיקום סדור ומניעת חזרתיות לעבריינות ומכביד על מערכות הכליאה העמוסות ממילא.

גם ועדות מייעצות וועדות ציבוריות אינן מוקמות, וזו הבעיה החמישית של החרם. חוקים רבים מחייבים את הקמתן של ועדות מייעצות, שתכליתן להמליץ על עדכוני חקיקה ותקנות בתחומים רגישים, וכן ועדות ציבוריות שמטרתן לפקח, לבקר ולייעץ בנושאים בעלי חשיבות ציבורית. בשני הסוגים הללו עומד בראש הוועדה שופט או שופט בדימוס, שממונה על ידי שר המשפטים בהתייעצות עם נשיא העליון. לוין מסרב לקיים את ההתייעצות הנדרשת ולחתום על כתבי המינוי, כך שרוב הוועדות כלל לא מאוישות.

לוין צפוי לדחות על הסף

על רקע החרם המתמשך והקיפאון הוגשה לאחרונה עתירה שח מכון זולת המבקשת לחייב את שר המשפטים לפעול על פי סמכויותיו בחוק ולשתף פעולה עם נשיא ביהמ"ש העליון במקום שבו הוא נדרש לכך בחוק, או לחלופין להעביר את לוין מכהונתו על רקע החרם והשיתוק שהוא יוצר במערכת המשפט. לוין צפוי להגיש את תשובתו היום ולטעון שיש לדחות את העתירות הללו על הסף.