"הפשיט בכוח": נהג האוטובוס תקף מינית - והמשיך לעבוד כרגיל

18 חודשי מאסר ופיצוי של 30,000 שקלים, זה העונש שנגזר על מרואן אלעתיקה, נהג אוטובוס שהורשע בביצוע מעשה מגונה בנוסעת, לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט שלום בתל אביב התיר את פרסום גזר הדין לבקשת "ישראל היום" והסיפור שמתגלה, חושף כשלים מערכתיים חמורים.

בכתב האישום המקורי יוחס לאלעתיקה מעשה מגונה בכוח - עבירה שעונשה המקסימלי עומד על 7 שנות מאסר, אך העובדות המתוארות בגזר הדין עשויות להצביע על עבירה חמורה אף יותר – ניסיון אונס.

הסיפור החל לפני כארבע שנים, א׳, אשר שימשה כמפקחת תחבורה סמויה מטעם משרד התחבורה, עלתה על האוטובוס שבו נהג אלעתיקה - נהג אוטובוס בחברת "קווים" המתגורר ברהט ללא עבר פלילי .במהלך הנסיעה אמרה א׳ לנאשם כי עליה להגיע לצומת ״אל על״, אך אלעתיקה מצידו אמר לה שהוא עבר אותה והציע לה להישאר באוטובוס עד לתחנה האחרונה, כדי שבדרך חזור הוא יוריד אותה במקום מבוקשה.

א׳ המתינה באוטובוס, וכאשר נותרה לבדה, אלעתיקה עצר את האוטובוס, הסיט את הווילונות כדי שלא ניתן יהיה לראות מבחוץ את המתרחש וביצע בה את זממו.

העובדות כפי שמפורטות בגזר הדין קשות במיוחד. אלעתיקה הרים את שמלתה והפשיט את א׳ בכוח וניסה לבצע בה את זממו – זאת על אף שא׳ הידקה את רגליה בחוזקה בניסיון למנוע זאת ממנו. למרות התנגדותה, הצליח להגיע לפורקן. על אף הקושי הנפשי שהייתה מצויה בו, א׳ הגישה תלונה חצי שנה לאחר שהמקרה התרחש. והנה רק בחלוף שנתיים וחצי, הוחלט בפרקליטות להגיש כתב האישום ולייחס לאלעתיקה "מעשה מגונה בכוח", ביולי האחרון, לאור הסדר טיעון אליו הגיעה הפרקליטות, הורשע אלעתיקה ב"מעשה מגונה" בלבד.

ההחלטה איזו עבירה לייחס לנאשם בכתב אישום מורכבת ובעת כתיבת שורות אלה, חשוב להימנע מחוכמת הבדיעבד, שכן ההחלטה מבוססת על חומר הראיות הקיים בעת ההחלטה על הגשת כתב האישום ועל הסיכוי הסביר להרשעה מעבר לספק סביר. הנאשם בסופו של דבר, הסכים להודות במעשים המזעזעים שביצע, רק לאחר שהגיע להסדר טיעון עם עבירה מקלה. יש לציין כי גם א׳, הסובלת מנזק נפשי כבד, ביקשה שלא להעיד בפני בית המשפט לאור מצבה – מה שעשוי להשפיע על היכולת להגיע לרף הראייתי הנדרש.

אך קשה להסכים לתוצאה: העובדות החמורות בהן הודה הנאשם, המתארות ניסיון אינוס של ממש, לא מקבלות ביטוי הולם בעבירה המקלה שבה הורשע. זאת, למרות שגם הפרקליט שליווה את התיק הכיר בכך כשמדובר במעשה מגונה ברף גבוה שגובל בעבירת ניסיון אינוס וציין זאת במסגרת הטיעונים לעונש, וגם השופטת כתבה בהחלטתה שמדובר בשורה של מעשים מיניים חמורים מאוד ואף ציינה את הניסיון של הנאשם להחדיר את איבר מינו של הנאשם לאיבר מינה של א׳.

הפערים תהומיים: עונש המקסימום על עבירה של מעשה מגונה עומד על שלוש שנות מאסר, על מעשה מגונה בכוח ניתן לגזור עד שבע שנות מאסר ואילו על ניסיון אינוס ניתן לגזור על נאשם עד שש עשרה שנות מאסר. יתרה מכך, העבירה המיוחסת לנאשם משפיעה גם על הערכאה שבה התיק ידון שכן אילו היו מגישים נגד הנאשם כתב אישום על ניסיון אינוס, מדובר בעבירה שדנים עליה בבית המשפט המחוזי, ולא בבית משפט שלום.

בנוסף לשיקולים אחרים, הכרעת הדין משפיעה גם על העונש שנגזר על הנאשם – ובמקרה הזה, לא רק שהנאשם לבסוף הורשע בעבירה המקלה מבין שלושת העבירות הרלוונטיות למקרה, אלא גם שנקבע לגביו כי במתחם העונש של העבירה, יש לגזור עליו את העונש המקל.

השופטת מירי הרט-ריץ שדנה בתיק קבעה כי מתחם הענישה יהיה בין 18 ל-36 שנות מאסר ולמרות הכרתה המפורשת בחומרת העבירה, ובכך שמדובר במעשה מגונה ברף הגבוה, קבעה לגבי הנאשם שיש לגזור עליו עונש שנמצא בתחתית מתחם הענישה, קרי 18 חודשי מאסר. השופטת זקפה לזכותו את העובדה שהודה, נטל אחריות, חסך זמן שיפוטי ואת הצורך של א׳ להעיד בפני בית המשפט.
ואם בכך לא די, לאחרונה, הגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי ערעור על ״חומרת״ העונש שהוטל עליו – וערעורו נדחה.

אך מעבר לכל זה, נשאלת שאלה מדאיגה אפילו יותר: מה גורלו של אותו נהג בתחבורה הציבורית? התשובה מדירה שינה.

לאחר הגשת התלונה נגדו, לא הייתה על אלעתיקה שום מניעה חוקית להמשיך ולעבוד כנהג אוטובוס בתחבורה הציבורית – וזה בדיוק מה שקרה: א׳ הגישה את התלונה נגדו בנובמבר 2021, אולם, אלעתיקה המשיך לשמש כנהג אוטובוס בחברת ״קווים״ עד מאי 2022, ואז התפטר מיוזמתו בלי קשר למקרה.

לטענת חברת "קווים", הם לא ידעו על המקרה וגילו עליו רק בעקבות פנייתנו, ארבע וחצי שנים אחר כך, לטענת משרד התחבורה גם הם לא ידעו על המקרה ונראה שאין שום נוהל שקובע כי יש חובה ליידע אותם.

למעשה, אלעתיקה מחזיק ברישיון נהיגה על תחבורה ציבורית עד היום, כלומר לאורך כל הזמן הזה יכול היה להמשיך לעבוד בתחבורה הציבורית, וגם לאחר שירצה את עונשו לא מוטלת עליו שום מגבלה לחזור ולהיות נהג בתחבורה הציבורית.

אין פיקוח מיוחד, אין הגבלה המוטלת עליו הקשורה לעבודה עם הציבור, ואין חובה ליידע את משרד התחבורה או את מעסיקו. כך יוצא שהנאשם, שתכנן מראש את מעשיו וניצל את מעמדו כנהג אוטובוס – כמי שאמור להיות אמון על ביטחון הנוסעים – עלול שוב לשבת מאחורי ההגה בתחבורה הציבורית.

המקרה הזה חושף פער מסוכן במערכת התחבורה הציבורית בישראל: נהג שהגישו נגדו תלונה בעבירות מין, או אפילו הורשע בעבירות כאלה, יכול להמשיך להחזיק ברישיון נהיגה ציבורי. אין מנגנון שמעביר מידע מהמשטרה או הפרקליטות למשרד התחבורה ולחברות האוטובוס. ובכלל מבדיקה שערכנו, אין מאגר שמאפשר לבדוק עבירות פליליות של נהגים. התוצאה: אלפי נוסעים, ביניהם ילדים, משתמשים מדי יום בתחבורה הציבורית מבלי שנעשית בדיקה שמי שיושב מאחורי הגהה, אמון על ביטחונם.

תגובות

מטעם עו״ד רוני אלוני סדוביניק ב"כ של המתלוננת, נמסר בתגובה: "בדיון גזר הדין ביקשתי מבית המשפט ומהפרקליט להודיע ביוזמתם למשרד התחבורה על הרשעתו ועל כך שצריך לשלול לו את רישיון הנהיגה לרכב ציבורי, בית המשפט ביטל את דבריי בטענה שזה לא תפקידו, והפרקליט אמר שעלי להעביר את זה למשרד התחבורה ביוזמתי.

"לגבי כתב האישום, כתב האישום מפרט כמו בהרבה מקרים אחרים של עבירות מין תיאור של ניסיון אונס, העונש עליו זה עד 16 שנות מאסר, לא ברור מדוע הפרקליטות פעם אחר פעם מתארת את מה שקרה אבל מסתפקת בסעיף אישום מקל ולא מתאים – לא ברור לי למה על עבירות כל כך חמורות פוגשים אישום קליל וענישה מקלה. הדבר הכי חמור שמדובר בפרק זמן שלא מספיק להעביר את האסיר שיקום או טיפול שימנע את החזרה שלו על העבירה".

מטעם פרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "האירוע נשוא כתב האישום התרחש באוקטובר 2021, ואילו המתלוננת הגישה את תלונתה למשטרה רק ביוני 2022, כחצי שנה לאחר מכן. בתום השלמות חקירה רבות שביצעה המשטרה לבקשת הפרקליטות, בינואר 2024 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בגין מעשה מגונה, זאת כעולה מנסיבות המקרה, כאשר תשתית הראיות לא ביססה סיכוי סביר להרשעה בעבירה חמורה יותר. בשל צנעת הפרט והעובדה כי מדובר בתיק עבירות מין, לא נוכל להרחיב מעבר לכך.

"בסופו של דבר, בית המשפט גזר על הנאשם עונש שתואם את מדיניות הענישה המקובלת גם במאסר בפועל וגם בפיצוי למתלוננת. המתלוננת, באמצעות באת כוחה, הייתה מצויה בקשר רציף עם הפרקליטות לאורך כל ניהול ההליך, ואף קיבלה לעיונה את המסמכים הרלוונטיים, בהתאם להחלטות בית המשפט כנדרש בחוק".

מטעם משרד התחבורה נמסר בתגובה: "משרד התחבורה רואה בחומרה רבה כל מקרה של פגיעה מינית בנוסעים על ידי נהגי תחבורה ציבורית ופועל בנחישות למנוע הישנות מקרים חמורים מסוג זה. חשוב להדגיש כי תיקי החקירה וכתבי האישום בעניינם של נהגים אינם מועברים למשרד על ידי רשויות האכיפה והפרקליטות כבדרך קבע. בהיעדר מנגנון העברת המידע, אין בידינו אפשרות לעקוב אחר ההליכים הפליליים המתנהלים נגד נהגים, או להפעיל את סמכויותינו במועד.

"על כן, המשרד פנה זה מכבר ללשכת פרקליט המדינה על מנת לקבוע הנחיה לפרקליטויות ולמשטרה לעדכן בדרך קבע את משרד התחבורה אודות הליכים פליליים נגד נהגי תחבורה ציבורית. זאת, על מנת שהמשרד יפעיל את שיקול דעתו וסמכותו לרבות התליית או ביטול רישיון נהיגה ציבורי ואף ביטולו במקרה של נהגים שפגעו בנוסעים. בעקבות המקרה הנוכחי פנינו לפרקליטות בבקשה לקבל לידינו את כתב האישום הספציפי, כדי שנוכל לפעול בעניינו של הנהג.

"נוסיף כי החל מראשית השנה, נהגי התחבורה הציבורית משתתפים בהדרכה פרונטלית בנושא מניעת הטרדות מיניות, הנערכת על ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. בנוסף, בימים אלה שוקד המשרד על השלמת לומדה ייעודית בנושא זה, אשר תשולב כחלק מהכשרות החובה לכלל הנהגים העובדים אצל מפעילי התחבורה הציבורית".

מטעם חברת "קווים" נמסר בתגובה: "חברת קווים מגלה אפס סובלנות למקרים של הטרדה או אלימות מינית ומטפלת בהם בחומרה. בבדיקה שערכה החברה לאחר פניית הכתבת, מסתבר כי אין ברישומינו שום תלונה על המקרה ונודע לנו עליו מפניית הכתבת. בכל מקרה, הנהג אינו מועסק כבר בחברה מזה מספר שנים".