תתעסקו במשפט נתניהו עצמו, לא במסביב

במובנים רבים הצעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על דוכן הכנסת - להעניק חנינה מלאה לרה"מ בנימין נתניהו - הגיונית הרבה יותר מהצעת החוק הפרוצדורלית (לכאורה) מטעמו של ח"כ אריאל קלנר, אשר תאפשר לשר הביטחון להתערב ביומן בית המשפט במשפטים פליליים. הצעה ששר המשפטים יריב לוין הודיע אתמול כי בכוונתו לקדם.

הדיון על עצם האפשרות לעצירת משפט נתניהו חשוב מאין כמותו לחברה הישראלית והוא עשוי להתבסס על מנגנונים שונים שקיימים לעצירת המשפט גם ללא הצעת החוק של קלנר.

חנינה באמצעות החלטה של נשיא המדינה היא אחת מהן, אך קיימים גם מסלולים אלטרנטיביים, כמו עיכוב הליכים או מחיקת סעיפי אישום באמצעות החלטה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, או עסקת טיעון שתתרקם בהחלטה משותפת של התביעה וההגנה.

באופן עקרוני, ואם נשים בצד את שאלת סיכוייה לשרוד ביקורת חוקתית מצד בית המשפט העליון (שאלה העומדת במידה שווה גם ביחס להצעתו של קלנר), קיימת גם האפשרות לתיקון חקיקה פרסונלי משמעותי יותר בעניינו של נתניהו שיקבע בצורה ברורה את עיכוב ההליכים בעניינו. גם כאן הכנסת כבר קיבלה חוק כזה, ובהיקפים גדולים בהרבה, כשחוקקה לפני 15 שנה את חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות, שהתייחס לכ־300 עצורים, נאשמים ומורשעים.

לא לברוח מהדיון

אלא שעצם קיומו של הדיון בשאלה הגדולה והעקרונית של הפסקת משפט נתניהו - ומיקודו של הדיון בשאלה זו, בלי לברוח ממנה ובלי להציע פתרונות בתחפושת - קריטי. הכשלים השונים שנפלו בהתנהלות התביעה במשפט זה, יחד עם הכרטיסים הצהובים השונים שנשלפו נגדה מצד שופטי ההרכב, התארכות המשפט והעובדה שקיצו אינו ידוע, כמו הנזקים החברתיים העצומים שהוא משית על מדינת ישראל - מחייבים דיון ציבורי רחב.

דיון כזה צריך לבחון לעומק את מידת הצדק שנשקף מהתנהלות משפט נתניהו, השפעת מעשיו של ראש הממשלה על עקרון שלטון החוק ושקילתם של כל אלה למול האופן שבו המשפט הפלילי הזה מבקש להצר את מרחב הפעולה הפוליטי של שרים וחברי כנסת.

ובדיוק בגלל זה ההצעה של ח"כ קלנר - העוסקת לכאורה לא בעצירת משפט נתניהו, אלא בעניין טכני של הסמכת שר הביטחון (בהתייעצות עם שר המשפטים) להתערב במועדי הדיונים של כלל המשפטים הפליליים במקרה של פגיעה בביטחון המדינה, בעיתות מלחמה או חירום - כל כך לא מתאימה.

הרישול שבו הצעת החוק מעוצבת כמו החריג המוזר של דילול מועדי משפט על ידי שר הביטחון, שח"כ קלנר מציע ביחס לכלל המשפטים הפליליים בישראל (וזאת בשעה שהוא מתעלם מפגיעה אפשרית דומה בביטחון המדינה במשפטים אזרחיים), רק מוסיף לתחושת הפספוס. ההצעה הזו מתחמקת מהתמודדות עם האתגר הגדול והחשוב שמשפט נתניהו מגלגל לפתחה של החברה הישראלית.

התגנבות היחידים הזו לא רק מכערת את המאבק על חפותו של נתניהו, מצד מי שמאמינים בה, היא גם חסרת כל סיכוי. גם לו תתקבל כחוק, וזה לא ייפסל בבית המשפט העליון, החלטות לדילול מועדי הדיונים במשפט נתניהו כפופות לבחינה מנהלית ככל החלטה אחרת מצד שר משרי הממשלה.

הדיונים בעתירות לבית המשפט העליון שיוגשו נגד החלטות אלה מצד שר הביטחון ייבחנו כל אחת מהן בהיבטים של סבירות, שקילת כלל הטעמים הנדרשים, עירובם של שיקולים זרים ופסולים, ועוד. ומן הסתם, חלק מהחלטות שר הביטחון עלולות להיפסל על ידי השופטים שיעסקו בכך.

פוגמים בהליך ביודעין

האמירות של השר לוין, המקדם את ההצעה בימים אלה, רק מפחיתות את סיכוייה הן לשרוד ביקורת חוקתית והן לבסס החלטות מצד שר הביטחון שיצליחו לשרוד ביקורת מנהלית. כאשר לוין מסביר שההיגיון בהצעה - הנוגעת לכאורה לענייני יומן בית המשפט בלבד - נובע, בין השאר, מכך ש"משפט ראש הממשלה מעולם לא היה צריך להתחיל", הוא מזיק למהלך "הטכני" שההצעה מבקשת לקדם וחופר בור לכל מי שיבקש להגן על הצעת החוק בהמשך הדרך.

זה בדיוק סוג האמירות שיחזרו אליהן שוב ושוב כדי לפסול את החוק או את ההחלטות שיתקבלו מכוחו, ככל שאיכשהו ההצעה המוזרה הזאת תצלח את המשוכות הפרלמנטריות ותתקבל בקריאות שנייה ושלישית.