סכסוך משפחתי סבוך שנמשך קרוב לעשור הגיע לאחרונה לסיומו: בדיקות DNA, ערעורים חוזרים ונשנים, ומסמכים היסטוריים שהגיעו אפילו מהצלב האדום ברוסיה - ובמרכזם קרב ירושה נדיר.
הכל התחיל בשנת 2015, עם פטירתה של דודה ערירית שנפטרה מבלי להותיר אחריה בעל או ילדים. אחיה ואחיותיה, וילדיהם אחריהם, היו אמורים להתחלק בירושה. אלא שאז צצה התנגדות מפתיעה: בתו של אחד מהאחים טענה כי מי שרשום כאחיה, שאמור היה להתחלק איתה בחלקם בעזבון, אינו אחיה כלל.
במהלך בירור הירושה התברר פרט נוסף: עזבונו של אביהם, שנפטר כבר ב־1987, חולק לאחות, מבלי שבנו קיבל בו כל חלק. הבן טען שמעולם לא היה צד לדיון, ולכן צו הירושה ההוא ניתן בחוסר סמכות.
בשל המחלוקת, בית המשפט לענייני משפחה הורה על בדיקות גנטיות. אך התוצאה לא הכריעה, לא ניתן היה לקבוע אם השניים אחים או לא. בית המשפט סירב להכריע בשאלת האחאות בין השניים וקבע: שאלת ההורות תתברר בהליך נפרד על עזבון האב.
בהתאם, ביולי 2021 פנה הבן, שיוצג על ידי עו״ד שי אנטר, לבית הדין הרבני האזורי וביקש לבטל את צו הירושה של אביו משנת 1987. בית הדין דחה את בקשתו, והוא ערער לבית הדין הרבני הגדול. שם הצליח להציג “אקדח מעשן”: תעודת גירושין של הוריו משנת 1964 בברית המועצות, שבה הוזכר כבנם.
בית הדין הגדול החזיר את התיק לבית הדין האזורי, אך גם שם קבעו הדיינים כי אין ודאות שמדובר בו עצמו. הבן לא ויתר: בערעור נוסף הציג מסמך מהצלב האדום ברוסיה מתקופת מלחמת העולם השנייה משנת 1942, שבו הוא הוזכר יחד עם אמו. המסמך אושר כאותנטי, אך המאבק נמשך.
בפעם השלישית שהגיע הערעור לבית הדין הרבני הגדול, קבעו הדיינים חד־משמעית: הבן הוא בנו של האב - ולכן אחיה. אלא שכאן התהפכה התמונה באופן אירוני במיוחד: האחות, שטענה שוב ושוב כי האיש אינו אחיה, היא זו שבית הדין הטיל ספק בקשר המשפחתי בינה לבין אביה.
הדיינים הורו לבטל את צו הירושה מ־1987 שניתן מבלי לדעת על קיומו של הבן. לצד זאת, הם הציעו פשרה: הבן יוותר על מימוש זכויותיו בעזבון האב המנוח, ובתמורה יקבל את חלקו בעזבון הדודה. האחות סירבה והגישה עתירה לבג״ץ.
בעתירה טענה האחות כי פסק הדין הרבני ניתן בחוסר סמכות, ושוב חזרה על עמדתה שהאח איננו בנו של אביה. היא הציגה חוות דעת של מומחה בינלאומי שקבע כי הסבירות שהם אינם אחים גבוהה, ותקפה את מהימנות מסמכי הצלב האדום. היא ציינה כי פסק הדין שהטיל ספק בשאלת היותה בתו של אביה ערער את עולמה עד היסוד.
באוגוסט האחרון, דחה בג״ץ את העתירה על הסף. השופטת גילה כנפי־שטייניץ ציינה כי מדובר בטענות ערעוריות מובהקות שאין מקומן בבג״ץ. עם זאת, היא הדגישה את כאבה של האחות: “השאלות שנידונו נוגעות לאושיות זהותו של האדם. מצווים היושבים בדין להיזהר בקביעות פוגעות שלא לצורך”.
במקביל הבהיר בג״ץ את מה שקבע בית הדין הרבני הארצי, משהבן אינו מכחיש את קיומה של אחותו, אין מחלוקת שהאחות בתו של אביה ויורשת אותו, ולכן זכאית גם לירושת הדודה. לאחר שבג״ץ דחה את עתירתה, חזרו הצדדים לבית הדין הרבני הגדול והאחות נאלצה להסכים לפשרה - ולחלוק את ירושת הדודה עם אחיה שהכחישה את קיומו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו