נ', תושבת שדרות בת 35, נשואה ואם לילדים, הייתה בטוחה שחייה יסתיימו בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, כאשר אזעקות, יריות ופיצוצים זעזעו את עירה בשדרות.
לדבריה, במשך יומיים היא הסתתרה בממ"ד הביתי יחד עם בעלה וילדיה, כשהם שומעים לאורך כל היום והלילה יריות ופיצוצים.
בנוסף, בני המשפחה שמעו לפתע כיצד פורצים אל חצר הבית באלימות, תוך דיבורים רמים בערבית. "הייתי בטוחה שזה הסוף שלנו, ושלא נשרוד", תיארה נ' מאוחר יותר.
לאחר 48 שעות של פחד, החליטה המשפחה להימלט משדרות, בעלה נאלץ לעזוב את הממ"ד כדי לאסוף את אחת הבנות שנמצאה בבית סביה. נ' תיארה את הרגע הזה כמפחיד במיוחד, משום שחששה שבעלה לא יחזור בשל הסכנה הרבה האורבת לו ברחבי העיר.
במהלך הבריחה נחשפה המשפחה למראות קשים. לבסוף, הצליחה המשפחה להגיע לירוחם,לבית הוריה של נ', ובהמשך למלונות ברמת גן ובאילת.
התקפי חרדה וצעקות
לביתם בשדרות שבו בני המשפחה רק בחלוף כחמישה חודשים. אולם, למרות השיבה הביתה, החזרה לשגרה לא הייתה קלה כלל עבור נ' ומשפחתה. נ׳ מתארת כי מאז מאז אותו אירוע טראומטי, חייה שתנו לחלוטין. מאם צעירה, שהייתה עד האירוע אישה שמחה, פעילה וחברותית, ללא כל היסטוריה של בעיות נפשיות או רפואיות, היא החלה לסבול מפוסט טראומה קשה, שהשפיעה על כל רגע ורגע במהלך יומה.
נ' מתמודדת עם התקפי חרדה תכופים ומשמעותיים הכוללים קשיי נשימה, פרצי בכי וצעקות לעזרה מתוך תחושת מוות מתקרב. בנוסף לכך, סובלת נ' מסיוטי לילה תכופים, פלאשבקים חוזרים של האירועים הטראומטיים, דריכות מוגברת ופחד עז מחיילים, שאותם החלה לזהות בטעות כמחבלים.
התסמינים החריפים של נ' השפיעו לרעה על חיי משפחתה, גרמו לה לעצבנות רבה וחוסר סבלנות, תוך שיחסיה עם ילדיה ובני משפחתה נפגעים מאד.
כחודש לאחר האירועים הגישה עו"ד דימרץ, בשמה של נ', תביעה למוסד לביטוח לאומי, להכרה בה כנפגעת פעולות איבה ולקבלת תגמולים. ועדה רפואית שהתכנסה בעניינה במאי 2024 קבעה כי נ' סובלת מהפרעות שינה חמורות, קשיי ריכוז, ותגובה קשה לאזעקות ולאירועים המזכירים לה את הטראומה, ומהווים עבורה טריגר להתקפי חרדה קשים.
בשל חומרת מצבה הנפשי והקשיים הרבים שחוותה בתפקודה היומיומי, נקבעה לנ' נכות זמנית בשיעור של 40%, החל מדצמבר 2023 ועד אפריל 2025.
מיד לאחר התכנסות הוועדה הרפואית הראשונה בעניינה, החלה נ' בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, שלוו בנטילת תרופות נגד חרדה ודיכאון. חרף כך, התסמינים הקשים נמשכו ואף החריפו לעיתים.
נ', המועסקת במשרה ציבורית במרכז הארץ, שבה לעבודתה במרץ 2024, אך נאלצה ליטול ימי מחלה רבים, בשל מצבה הקשה. באפריל 2025 התכנסה ועדה רפואית וקבעה כי מצבה הנפשי של נ' עדיין קשה, אך קיים פוטנציאל לשיפור, ולכן הוחלט להעמיד את נכותה הזמנית על 30% עד אוקטובר 2025 עד שיוחלט על נכות קבועה.
עו"ד מיכאלה דימרץ, המתמחה בנזקי גוף ומימוש זכויות רפואיות, אשר הגישה בשם נ׳ את התביעה מסרה: ״מאז ה-7 באוקטובר מתמודדת נ' עם אירוע קשה ומורכב ביותר, וההכרה בנכותה הזמנית כנפגעת איבה היא שלב חיוני בדרך לשיקומה. בהמשך, תתכנס וועדה רפואית נוספת אשר תקבע את נכותה הצמיתה, ואז גם תיקבע גמלתה החודשית הקבועה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו