כשקונים רכב משומש מסוחר רכב, מעטים יודעים על קיומו של “טופס גילוי נאות”, מסמך קטן שיכול להיות ההבדל בין עסקה חוקית לבין הפסד של עשרות אלפי שקלים. במקרה שהכריע השבוע בית המשפט השלום, משפט אחד של סוחר רכב התגלה כהרסני לתביעה שלו: “הסכם מכירה זה טופס גילוי נאות”. הטעות הזו עלתה לו ביטול מוחלט של העסקה והפסד של למעלה מ-32 אלף שקל.
המקרה החל כעסקה רגילה לכאורה, כאשר סוחר רכב מכר לקונה רכב מסחרי מסוג סיטרואן ג’אמפי משנת 2006 תמורת 11,700 שקל. הרכב נמסר לקונה לתקופת ניסיון של כעשרה ימים, לאחריה הודיע הקונה על רצונו לרוכשו. בוצעה העברת בעלות והרכב שולם חלקית 1,700 שקל מתוך הסכום הכולל.
כשלושה שבועות מאוחר יותר, הקונה החזיר את הרכב למוסך בטענה לתקלות חמורות שהתגלו, וטען כי הוטעה על ידי הסוחר לגבי מצבו האמיתי של הרכב. מכאן התפתח סכסוך משפטי מורכב. הסוחר תבע את יתרת התמורה ודמי אחסנה, והקונה הגיש תביעה שכנגד בגין חוב נטען ממכירת מוצרי גז ונזקים נוספים.
הקונה, שיוצג על ידי עורך הדין מעותז נסאר מהסיוע המשפטי במחוז צפון במשרד המשפטים, הכחיש שחתם על הסכם המכר או על ייפוי כוח להעברת הבעלות, וטען כי המסמך שצורף לתביעה מזויף. הוא טען כי “הוטעה על ידי התובע באשר למצבו של הרכב”, וכי הסוחר “מסר לו מידע כוזב אודות מצבו של הרכב”.
בחקירה הנגדית בבית המשפט, כאשר הרשם הבכיר יוסף פיניאן שאל את הסוחר: “האם חתמת על טופס גילוי נאות?”. התשובה של הסוחר חשפה את חוסר הבנתו המוחלט של החוק: “ההסכם מכירה הוא טופס גילוי נאות”. כשחזר השופט ושאל “האם בנוסף להסכם המכירה יש טופס גילוי נאות?”, הסוחר חזר על טענתו: “אין. הסכם המכירה זה טופס גילוי נאות”.
טעות זו הפכה להיות הגורם המרכזי לקריסת תביעתו. סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש מ-2008 קובע בבירור שעוסק ברכב אינו רשאי לבצע עסקה “אלא אם כן התקיימו כל התנאים: נחתם הסכם בין הסוחר לבין הרוכש, הסוחר ערך טופס גילוי נאות חתום על ידו, ובנוסף על רוכש הרכב לאשר בחתימת ידו כי קיבל לידיו את טופס גילוי הנאות”. המסר ברור: הסכם המכירה וטופס הגילוי הנאות הם שני מסמכים נפרדים ונחוצים.
השופט פיניאן דחה את גישת הסוחר במפורש: “אין אני מקבל את הטענה לפיה, הסכם המכירה הוא טופס הגילוי הנאות”. הוא הדגיש כי הסוחר “היה חייב באופן קפדני למלא אחר הוראת סעיף 4 לחוק רכב משומש, ובכלל זאת ומעל הכל להציג בפני הנתבע טופס גילוי נאות ולהחתים את הרוכש על טופס גילוי נאות”.
מעבר להפרת חובת הגילוי הנאות, בית המשפט מצא שהתקיימו גם התנאים לביטול העסקה לפי סעיף 16 לחוק המכר בגין טעות. השופט קבע כי הקונה “לא ידע על קיומה של תקלה ברכב, ומנגד התובע בהיותו סוחר רכב, לכל הפחות, חייב היה לדעת שיש תקלה ברכב”. מכאן שלקונה “עומדת הזכות לעתור לביטול העסקה כפי שעשה, בסמוך לאחר שהתגלה הפגם ברכב”.
בית המשפט התרשם מאמינותו וכנותו של הקונה, שאת גרסתו תיאר השופט כ”עקבית, ללא סתירות ותמכה בגרסת הגנתו”. לעומת זאת, מעדותו של הסוחר עצמו עלה כי היו תקלות ברכב, כולל “תקלה בגיר אשר לטענתו תוקנה על ידו, טענה שלא הוכחה”. השופט קבע כי בשל הפרת הוראות החוק “אינני מקבל את עדותו, כי הרכב היה תקין בשעה שזה האחרון נמסר לנתבע”.
ההחלטה הסופית הייתה חד משמעית, בית המשפט ביטל את עסקת המכר כולה. השופט קבע כי “הבעלות ברכב הרשומה במשרד הרישוי על שם הנתבע, תבוטל, וכי הבעלות ברכב תושב לבעלים הקודמים שהיו רשומים ערב ביצוע העסקה דנן”. עם זאת, בשל השימוש שעשה הקונה ברכב במשך התקופה שהיה ברשותו, פסק כי הסכום של 1,700 שקל ששולם יישאר אצל הסוחר כ”דמי שימוש”.
גם התביעה שכנגד של הקונה בסך 36,400 שקל נדחתה. השופט קבע כי הקונה “לא צלח את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו” להוכיח את ספקת מוצרי הגז או את הנזקים הנוספים שטען להם. בית המשפט התרשם כי התביעה הוגשה “אך בכדי להניף חרב מעל ראשו של התובע” כמשקל נגד לתביעה העיקרית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו