בית המשפט העליון הפחית את עונשה של הסייעת שהתעללה בפעוטות בגן סיגל בחולון

בית המשפט העליון החליט היום (שני) להפחית את עונשה של אורטל בנימין, הסייעת שהורשעה בהתעללות בפעוטות בגן סיגל בחולון, משמונה לחמש וחצי שנות מאסר בפועל.

במסגרת הערעור, זיכו השופטים את בנימין מעבירת התעללות נפשית בכל פעוטות הגן, אך הותירו על כנה את הרשעתה בעבירות התקיפה וההתעללות הגופנית.

הפרשה התרחשה בין יולי לאוגוסט 2020 בגן סיגל בחולון, כאשר בנימין עבדה כסייעת בגן. לפי כתב האישום, המערערת תקפה את הפעוטות "דבר יום ביומו", אחזה בהם בחוזקה, משכה אותם מהידיים והרגליים, גררה והטיחה אותם על מזרנים וכיסאות, וכיסתה אותם בשמיכה מכף רגל עד ראש בעת השכבתם לישון.

המעשים התגלו לאחר שחלק מההורים עוררו חשדות והשיגו גישה לתוכן המצלמות שהותקנו בגן. בסך הכל הועמדו לדין שש נשות צוות מהגן בפרשה זו. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את בנימין ב-45 עבירות שכללו תשע עבירות של התעללות בקטין על-ידי אחראי, 16 עבירות של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, 20 עבירות של תקיפה סתם ועבירה אחת של התעללות נפשית בכל הפעוטות. בגזר הדין המקורי, הוטל על בנימין עונש של שמונה שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך 120,000 ש"ח לנפגעי העבירות.

השופט חאלד כבוב, שכתב את פסק הדין, ציין כי לאחר צפייה בסרטונים "מעשיה של המערערת חצו את הרף הפלילי, אך במקרים רבים מדובר במעשים שאינם ברף הגבוה של העבירות שבהן היא הורשעה". השופט הבחין בין שני סוגי מטפלות אלימות - "המטפלת הנוקמת" שפועלת מתוך אכזריות מכוונת, ל"המטפלת האגרסיבית" שמנסה לבצע את עבודתה אך משתמשת בכוח החורג מהסביר. לדברי השופט, מעשי בנימין משתייכים לקטגוריה השנייה.

פגמים בניהול ההליך המשפטי

בית המשפט זיכה את בנימין מעבירת ההתעללות הנפשית בכל הפעוטות. השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסבירה את הנימוק לזיכוי: "קשה לעמוד על חשיפה מיוחדת של הפעוטות להתרחשויות האלימות שכוונו כלפי חבריהם", מכיוון שרבים מהמעשים התרחשו בעת שהפעוטות ישנו או כיסו את פניהם בשמיכה, ובשל הקושי לייחס נזקים ספציפיים למערערת כאשר הורשעו מספר חברות צוות בגן.

השופטים זיהו גם פגמים בניהול ההליך המשפטי, כולל מניעת קבלת תסקיר עונש למרות שמדובר באם יחידנית לשלושה ילדים קטינים, הגבלת הסיכומים לעשרה עמודים בלבד למרות מורכבות התיק, ובעיות בעדותה של המערערת עקב מצבה הרפואי הנטען. השופט כבוב ציין כי "אין בטענותיה של המערערת כדי להוביל לזיכויה, יש בהן כדי להצדיק הקלה מסוימת בעונשה".

בית המשפט השווה את המקרה לפרשות חמורות יותר שבהן נגזרו עונשים דומים או קלים יותר למרות שהמעשים היו חמורים באופן משמעותי. השופט כבוב הדגיש כי "מגמה של החמרה בענישה צריכה להיעשות באופן הדרגתי ומדוד".

השופטת כנפי-שטייניץ הדגישה את החשיבות של שמירה על פעוטות וציינה כי "מי שאינו מסוגל לטפל בפעוטות באופן חומל ומסור כראוי להם – ירחק מגני ילדים". היא הוסיפה כי מקרים כאלה "מעוררים חרדה בליבותיהם של הורים רבים ומטילים צל כבד על אנשי חינוך הפועלים במקצועיות ובמסירות".

"תמונה קשה ומצמררת" 

שלושת השופטים הגיעו להסכמה מלאה בפסיקה. השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה בחוות דעתה תיאור קשה של הסרטונים: "הצפייה בסרטונים מגלה תמונה קשה ומצמררת של התנהלות מטפלת בילדי גן, התנהלות חסרת אנושיות, נעדרת חמלה, חפצית ולעיתים אכזרית". היא הדגישה כי המערערת התייחסה לפעוטות "כאילו היו חפצים - משליכה אותם, הודפת, לעיתים גם מכה ובועטת".

כנפי-שטייניץ הבהירה כי אמנם המקרה פחות חמור ממקרים אחרים: "לפני בתי המשפט הובאו, ועדיין מובאים, מקרים מחרידים, סדיסטיים, של הכאה מכוונת של פעוטות ותינוקות בעוצמה; טלטולים; קשירה וכפיתה; סטירות, אגרופים ובעיטות; מעשי זוועה שהדעת אינה סובלת אשר גרמו לפגיעות גופניות משמעותיות, לצד פגיעות נפשיות. יש לומר בפה מלא: אין זה המצב בענייננו - ולמסקנה זו יש ליתן ביטוי במישור הענישה״.
עם זאת, היא הדגישה שאין לפטור את המערערת: "לא הייתי פוטרת את מעשיה של המערערת כאגרסיביות גרידא. הרחק מכך. אמנם, בחלק מן המקרים נראה כי המערערת מבצעת מעשי 'שגרה' של העברת פעוטות ממקום למקום, האכלתם והשכבתם לישון, בצורה אגרסיבית – ואולם במקרים אחרים נראית המערערת מכה את הפעוטות, דוחפת בעוצמה, מטיחה לרצפה או בועטת ברגלה; מעשים פסולים מן השורש... אלא אכזריות של ממש".

כנפי-שטייניץ הדגישה את הנזק הרחב: "מקרים אלה מעוררים חרדה בליבותיהם של הורים רבים ומטילים צל כבד על אנשי חינוך הפועלים במקצועיות ובמסירות".
המשנה לנשיא נועם סולברג הסכים לחלוטין למסקנה וציין כי "אירועים כבגן-סיגל אינם חדשים עמנו". סולברג הדגיש במיוחד את החשיבות של מניעת "סערת-הרגשות המתלווה לאירועים שכאלה" מלקלקל את המשפט הצודק, תוך ציון הצורך בזהירות במקרים רגישים כאלה. הוא הוסיף: "אגרסיביות, אלימות, שימוש בכוח הזרוע - הרי הם פסולים; אך אינם מגיעים בהכרח עד כדי אכזריות והתעללות".

בביקורת חריפה על הפרקליטות, השופט כבוב ציין דוגמאות להפרזה בכתב האישום, כולל אירוע שבו בנימין "זרקה מוצץ על הרצפה" ופעוטה לקחה אותו - אירוע ממנו היא זוכתה עוד בבית המשפט המחוזי. השופט הביע תמיהה: "הלזה ייקרא במחוזותינו עבירה פלילית?!"

בדוגמה נוספת, תיאר השופט פער בין האישום לסרטון: בעוד כתב האישום טען ש"הכתה אותה בחוזקה והטיחה אותה בכוח על המזרן", השופט כבוב ציין שהסרטון מראה רק "הזזה אגרסיבית" ו"לא ראיתי הרמה והטחה, לא ראיתי מכה ברוטאלית". הוא הדגיש שיש להישמר מ"תיאורים מופרזים ומחמירים" ולשמור על "דיוק בתיאור העובדות".

״המעיין בכתב האישום, כמו גם בפסק הדין קמא, עלול להגיע למסקנה כי מעשיה של המערערת ניצבים ברף העליון של החומרה. ואולם, צפייה בסרטונים, משקפת מציאות מורכבת, ורף חומרה פחוּת באופן משמעותי. אשוב ואבהיר, כי אין בכך משום הקלת ראש במעשיה של המערערת, שגם מפניהם יש לשמור על פעוטות והם ראויים לגנאי וענישה. ואולם, האמת ניתנת וצריכה להיאמר – רוב רובם של המקרים המתועדים בסרטונים אינם מתעדים אלימות או התעללות ברף גבוה, לשון המעטה.״, כתב כבוב

נעמה רוטנברג, אמא לילדה מהגן: "אני פשוט מרגישה ייאוש. כמה עוד נצטרך להיאבק כדי שהילדים שלנו ייחשבו, כדי שיכירו בכאב שלהם? פסיקת העליון שברה אותי. כל התקווה והאמונה שהייתה בי, לדעת שאורטל תהיה לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח פשוט התרסקו. לקצר את העונש בכל כך הרבה שנים? להפחית מחומרים המעשים שלה? השופטים בכלל מבינים מה אנחנו עוברים כל יום ומה הילדים שלנו עברו וספגו מהאישה הרעה הזו? מקום להחמיר עם מי שפגעה, שוב בחרו לרכך. זה מייאש, זה כואב, וזה שולח מסר מסוכן שכל מה שעברנו לא באמת משנה לאף אחד".

גל לוי, אמא של פעוטה מהגן ואחת האמהות שחשפו את ההתעללות: "זו סטירת לחי כואבת לכל הורה שילדו עבר התעללות. פסיקת העליון מרוקנת מתוכן את הסבל של הילדים שלנו ואת המאבק שאני ניהלתי כאמא לילדים שלנו בגן שמגיע להם צדק.
הפסיקה של אורטל בנימין היתה תקדימית והשפיעה על תיקים עתידיים ובפסק דין אחד של העליון, פסק דין עקום ומבזה, נתנו את הכח לכל מתעללת. במקום להוציא אמירה ברורה ולהציב רף ברור של אפס סובלנות לאלימות בגנים, בית משפט העליון הראה כי אין פה שום צדק ומדינת ישראל היא בית מכיל לעבריינים".