כשאדם בוחר להוריש את כל הונו לחברים במקום למשפחה, האם זו בחירה חופשית או תוצאה של מניפולציה? הדרמה המשפטית סביב עיזבון בשווי כ-15 מיליון שקלים הגיעה לסיומה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כשהחלטה קבעה כי החברים הם אלה שיקבלו את מיליוני השקלים.
בית המשפט דחה את הערעור שהגישה משפחתו של תושב המרכז שהלך לעולמו, ואישר את הצוואה כלשונה. המנוח בחר להוריש את כל הונו לשני חבריו הקרובים ולא לבני משפחתו, שהייתה בנתק ממנו במשך למעלה משני עשורים.
המשפחה טענה כי שני היורשים השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת, כשהוא במצב סיעודי, עיוור וכבד שמיעה. לטענתם, הם פשוט לא הספיקו "לחזור לקשר", אך לא האמינו שהמנוח יכול היה לחתום על מסמך כזה אילולא היה נתון למניפולציות.
זה החל שבית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המשפחה, כאשר השופט תהה: "אם הם לא היו בקשר אתו, איך הם יכולים לדעת שהשפיעו עליו?" בימים האחרונים הגיע גם הפינאלה, כאשר בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשפחה לאחר שהמשפחה החליטה למשוך את הערעור, ככל הנראה בשל ההבנה כי הדבר חסר סיכוי.
עורכי הדין בעז קראוס וחמוטל צרי-סמינה, שייצגו את אחד מן החברים היורשים, מסרו בתגובה: "'טוב חבר קרוב מאח רחוק' הינה אמירה שבמקרים לא מעטים מתבררת כנכונה עד מאוד. העובדה שאדם נכה מעדיף חבר על בן משפחה, הינה בחירה טבעית במצבים בהם החבר הוא יותר מבן משפחה ולזה אין כלום מלבד תוארו כבן משפחה".
לדברי עורכי הדין, מה שהכריע את המשפט לא היה רק הפער בין בני המשפחה ליורשים, אלא הראיות: עדויות שכנים, חברים, וחוות דעת רפואיות ששללו כל פגם קוגניטיבי. החברים סעדו את המנוח בשנותיו האחרונות, בישלו לו, ליוו אותו לטיפולים, ועזרו לו להגיע לבית הכנסת המקום היחיד שבו עוד הרגיש שייך.
לא כל ירושה שייכת למשפחה, לפעמים המשפחה היא מי שבחרת" סיכמו קראוס וצרי-סמינה. "החלטת בית המשפט שמה סוף לספקולציות: המנוח בחר את יורשיו לא בגלל שהופעל עליו לחץ, אלא בגלל שהיו שם כשהאחרים נעלמו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו