טוויסט בעלילה: כך זוכה הפקח העירוני שנאשם בעבירות מין

השאלה הייתה פשוטה לכאורה: מי נהג ברכב הפיקוח העירוני באותו לילה של ספטמבר 2021? התשובה, כפי שהתברר בשבוע שעבר בבית המשפט השלום בתל אביב, הייתה רחוקה מלהיות פשוטה.

אותה תשובה היא זו שהביאה לקריסתו של תיק עבירות מין נגד פקח עירוני, כשהמתלוננת, אף היא עובדת במחלקת הפיקוח, שינתה את גרסתה מפעם לפעם. השופט איתן קורנהאוזר החליט לזכות את הפקח העירוני מעבירות המין.

המקרה עסק בשני אירועים נפרדים של מעשה מגונה שהתרחשו במחלקת פיקוח וחניה בעיריה במרכז הארץ, שם עבדו הנאשם והמתלוננת כפקחים. על פי כתב האישום, האירוע הראשון התרחש בספטמבר 2021 במהלך משמרת לילה, כאשר הנאשם לכאורה תפס את צווארה של המתלוננת ונישק אותה בכח בניגוד לרצונה.

האירוע השני התרחש חמישה חודשים מאוחר יותר במשרדי המחלקה, שם הנאשם לכאורה הרים את המתלוננת וביצע בה מעשים מיניים נוספים. התביעה, ביססה את מקרה על עדותה של המתלוננת ועל עדויות תומכות של מנהליה, שתיארו את מצבה הנפשי לאחר האירועים.

התביעה טענה כי ניתן לבסס את המיוחס לנאשם על בסיס עדות המתלוננת, המסמך שכתבה והועבר לממונה על הטרדות מיניות, ועל מה שהוגדר כ"שקרי הנאשם".

מנגד, הסנגור עורך הדין שי רודה, כפר במיוחס למרשו וטען למחדלי חקירה שונים. ההגנה התמקדה בסתירות בין גרסאותיה השונות של המתלוננת והיפנה לקשיים רפואיים של הנאשם, שלטענתה מונעים ממנו לבצע את המעשים המיוחסים לו.

השופט קורנהאוזר מצא כי עדותה של המתלוננת לוקה בסתירות מהותיות שפוגעות במהימנותה. בין הסתירות המרכזיות שציין השופט היו שינוי הגרסה לגבי מי נהג ברכב הפיקוח במהלך האירוע הראשון, סתירות בתיאור דרך הגעתה למשרד בו התרחש האירוע השני, ושינויים בתיאור האופן בו התרחשו המעשים הנטענים.

"מדובר בחלק בלתי נפרד מליבת האירוע הראשון", כתב השופט לגבי הסתירות באשר למי נהג ברכב. "הסברי המתלוננת לסתירה מהותית זו אינם מניחים את הדעת". השופט הוסיף כי "בהתחשב במידת הפירוט שניתן על ידי המתלוננת לגבי כל אחת מהגרסאות, בה תיאור מדוקדק אך סותר של השתלשלות העניינים, לא ניתן לקבל הסברים אלה".

השופט דחה גם את טענות התביעה לגבי שקרי הנאשם, וקבע כי "בחינת כל סוגיה בפני עצמה, מעלה כי אינה עונה על התנאים המצטברים הנדרשים" להגדרת שקרים כראיית סיוע. כמו כן, הוא מצא כי עדויות מנהלי המתלוננת לא חיזקו את עדותה באופן מספק.

בפסק הדין השופט התייחס להלכה הפסוקה לגבי בחינת עדויות נפגעות עבירות מין, וציין כי "בעבירות מין אין לדקדק בפרטי העדות, וניתן להסתפק בגרעין האמת המצוי בה". עם זאת, הוא קבע כי במקרה זה "אין מדובר במקרים בהם התחשבות באופיה המיוחד של העבירה מסייעת בקביעת הגרעין הקשה של המיוחס לנאשם".

השופט הדגיש כי "המובלעת הראייתית המיוחדת לעבירות מין אינה הנחה שבית המשפט עושה לנפגעי עבירות מין, ואין מדובר בריכוך או בהנמכה של הרף הראייתי מעבר לכל ספק סביר כנדרש להרשעה בפלילים".

בסיכום פסק הדין, השופט קבע כי "ראיות המאשימה מבוססות על עדות המתלוננת. זהו יסוד בנין הראיות, עליו מבקשת המאשימה להוסיף נדבכים המשלימים את המבנה הראייתי הכולל. יסודות בנין זה אינם איתנים".

השופט הבהיר כי "לא התרשמתי ואף לא נקבע על ידי שהמתלוננת שיקרה באחת מגרסאותיה, אלא שהסתירות ביניהן אינן מבססות תשתית ראייתית ברף הפלילי הנדרש".

השופט סיכם במילים: "איני רואה מקום להרחיב עוד בטענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ הנאשם, דוגמת טענתו לאין אונות הנאשם או למחדלי חקירה", וקבע כי "לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על זיכוי הנאשם".