בית משפט השלום הכריע לאחרונה בתביעה מורכבת שהחלה באירוע חניה על מדרכה במודיעין בשנת 2009, והסתיימה בפסק דין השבוע - 16 שנים לאחר האירוע. השופטת נסרין עדוי פסקה לזוג התובעים פיצויים בסך כולל של כ-185 אלף שקלים מהמשטרה כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, לאחר שקבעה כי שוטרים השתמשו בכוח בלתי סביר, אך ייחסה לתובעים אשם תורם משמעותי של 45% להתפתחות האירוע.
על פי התביעה, התרחשות האירוע החלה בעיר מודיעין, כאשר שוטר הגיע למקום בעקבות דיווח על רכב חונה על המדרכה. הרכב היה שייך לתובעת שהתארחה יחד עם משפחתה בבית אחותה בערב חג. מה שהחל כרישום דוח שגרתי, הפך במהירות לעימות חריף שהסתיים בפציעות של הצדדים המעורבים.
כאשר השוטר החל לרשום דוח, התפתח עימות מילולי שהסלים במהירות. על פי פסק הדין, התובעת הגיבה בצורה לא הולמת, באומרה "טוב יאללה סע, סע מפה" וניסתה לחטוף את רישיון הנהיגה שלה מידיו של השוטר. היא אף איימה עליו ואמרה "אתה לא יודע עם מי התעסקת", ובהמשך האירוע גם נצמדה לניידת בזמן שהשוטר ישב בה וניסה לרשום את הדוח.
בעלה של התובעת התערב בשלב זה, והתייצב לצד אשתו. הוא ניגש אל השוטר, תפס אותו בידיים ואמר לו "למה אתה מתנהג ככה". השופטת ציינה בפסק הדין כי "התובע אישר כי הוא צעק, השתולל, קילל ואמר לשוטר כי ידאג להעיפו מהמשטרה". בעקבות זאת, השוטר הפעיל את לחצן המצוקה בניידת וקרא לתגבורת.
בחקירת האירוע, השופטת עדוי קבעה באופן נחרץ כי "תגובת התובעת לרישום הדוח הייתה היסטרית ממש וחסרת כל פרופורציה. התערבות התובע רק החמירה את המצב". לדבריה, "במקום שהתובעים יתנהגו כמו כל אזרח סביר ונורמטיבי, שהיה מכבד את החוק ונותן לשוטר לבצע את עבודתו ללא כל הפרעה ולאחר מכן להתגונן מפני הדוח בדרכים החוקיות, הם בחרו להתלהם, לזלזל בשוטר, להעליב אותו, להפריע לו במילוי תפקידו ולאיים עליו".
התובעים טענו כי השוטרים השתמשו בכוח מופרז ושלא כדין, תקפו אותם ללא הצדקה וגרמו להם נזקי גוף. על פי כתב התביעה, השוטר היכה את התובע "באגרופיו מכות קשות, הלם בראשו באמצעות פנס ולא הפסיק חרף הצעקות סביבו לעזוב את התובע שסבל מבעיות רפואיות על רקע מעורבותו בתאונת דרכים תקופה קצרה לפי האירוע". באשר לתובעת, נטען כי שוטר אחר, "זרק את התובעת אל הרצפה ולאחר מכן סובב את רגלה השמאלית, גרם לה לפגיעה קשה בברך והיכה אותה בכל חלקי גופה".
"קרעו לי את המדים"
מנגד, משטרת ישראל הציגה גרסה שונה לחלוטין. לדברי השוטר בהודעתו, התובעים הם שתקפו אותו: "התחלתי לחטוף מכות מכל צד ומכל עבר, ולא הבנתי מה קורה איתי. תוך כדי שאני מנסה להתגונן בפני המכות של בני המשפחה שהמטירו עלי מכל צד, קרעו לי את המדים, נתנו לי מכות על הפנים, על הראש ושרטו אותי". השוטרים טענו כי התובעת התנגדה למעצר והתנהגותה היא שהובילה לשימוש בכוח.
בעקבות האירוע, התנהלו מספר הליכים משפטיים. הוגש כתב אישום נגד התובעים בגין תקיפת שוטר, איומים והעלבת עובד ציבור. בהסדר טיעון, התובעים הודו בחלק מהמעשים המיוחסים להם וקיבלו עונש ללא הרשעה, שכלל חתימה על התחייבות בסך 2,000 שקלים למשך שנה להימנע מביצוע עבירות אלימות, ולתובע הוטלו גם 100 שעות שירות לתועלת הציבור. במקביל, התובעים הגישו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), אך זו נסגרה בשנת 2010 מחוסר אשמה. התובעים לא השלימו עם ההחלטה, ועתרו לבג"ץ, אולם העתירה נדחתה.
בפסק הדין, לאחר שנים רבות של הליכים, השופטת עדוי קבעה כי אכן היה שימוש בכוח בלתי סביר מצד השוטרים בחלק מהאירוע, בפרט לאחר הגעת התגבורת המשטרתית. השופטת מצאה כי "לא הייתה כל הצדקה לשוב לכיוון התובע, כשהוא מוחזק בידי השוטרים", וקבעה כי השוטר הראשון בזירה הוא שהתחיל בהתנגשות הפיזית הנוספת, "מבלי שהייתה הצדקה עניינית לכך".
עם זאת, בית המשפט ייחס לתובעים אשם תורם משמעותי בשיעור של 45% להתפתחות האירוע ולנזקים שנגרמו. השופטת כתבה: "התובעים תרמו תרומה משמעותית להתפתחות האירוע ולנזקים שנגרמו לגופם". בהתייחסה לנזקי התובעת, השופטת הסתמכה על חוות דעת רפואיות שקבעו לה נכות צמיתה בשיעור של 19% בתחום האורתופדי (עקב פגיעה בברך) ו-15% בתחום הנפשי. לתובע נקבע פיצוי נמוך משמעותית, מאחר והנזק הגופני שנגרם לו הוגדר כ"קל מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו