חשוב להצליח לראות את המציאות הישראלית מבעד למסכי העשן וההמולה התקשורתית התורנית, ולנסות להביט בה ממעוף הציפור. הנה, למשל, הדיון בבג״צ סביב שאלת פיטוריו של רונן בר מראשות השב״כ היה כסות לדיון אחר בכלל: שאלת סמכותו של בית המשפט העליון להתערבות בהחלטות ממשלה.
הנה כי כן: מקץ כמעט שנתיים, חזרנו שוב, לאותה זירת התגוששות (ביה״מ העליון) כדי לנהל את הקרב על הרפורמה, בכלל. כן כן, אותה הגברת, בשינוי אדרת, חזרה לחיינו, ובגדול. העילה שונה - אבל המהות: זהה.
ראש הממשלה נתניהו מסביר על הדיפ סטייס- שלטון הפקידים // מתוך עמוד האינסטגרם של ראש הממשלה
כאשר נתניהו מדבר על הדיפ-סטייט ויריב לוין מתניע את גלגלי הרפורמה בשנית, הם שותפים, גם כאן, למהלך רחב יותר: שימוש בקונפליקט ההיסטורי בין הרשות המבצעת והמחוקקת לבין זו השופטת, כדי להסיט את הדיון הציבורי ממחדל השבעה באוקטובר, ולשוב ולהתפלש בבוץ הקטטה המשפטית. הרפורמה, מטעניה, הסוגיות שעלו ממנה, והמתח שהיא יצרה בתוכנו לא הותרה ונפתרה. הסכסוך הזה המתין לסיבוב ב׳, והנה, בעיתוי הכי פחות מתאים למדינת ישראל הוא חוזר לחיינו ובגדול.
אין לפטור, בשום פנים ואופן, את רונן בר ואת התנהלותו מההידרדרות לקרקס המביש הזה. בדומה לנתניהו, גם הוא נאחז בקרנות המזבח של תפקידו; בדומה לנתניהו, הוא היה צריך לשבת מזמן בביתו ולהתכונן לוועדת החקירה; ובדומה לנתניהו, גם הוא עושה שימוש בתאקל המכוער - וחסר האחריות הלאומית - הזה, כדי להרחיק את עצמו מהתמודדות ומעשיית המעשה ההכרחי (התפטרות), בשל חלקו הדרמטי בשואת השבעה באוקטובר.
נתניהו, כדרכו, ייצא מורווח מהאירוע בכל מקרה: היה ובית המשפט יקבל את טענת הממשלה ויותיר את פיטורי ראש השב״כ על כנם - יהיה זה נצחון עבורו; היה ובית המשפט (בראשות יצחק עמית) יבטל את הפיטורים, יוכל נתניהו לעשות דאבל דאון על הרפורמה, וייתנה באוזני תומכיו שהמצב הזה מונע ממנו למשול, וכי יש לשים לכם סוף. מצורף בונוס: טענה כי יצחק עמית מוטה כנגד נתניהו והממשלה, ובשל כך אין לקבל אותו כמי שיעמוד בראש ועדת החקירה, מהסיבה שתוצאותיה ידועות.
גם רונן בר ייצא נשכר מהאירוע - בכל תסריט. יודח? יהפוך למרטיר וייזכה להנחת סלב בוועדת החקירה; יוותר על כסאו? יוכרז כשומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית בידי התקשורת וחלק מהציבור, וגם כאן: יזכה להנחת סלב כאשר תגיע הוועדה ועימה החקירה על כשלונו ההיסטורי.
כי, בסופו של יום, זהו הסיפור האמיתי שאנו מסרבים לראות: בר ונתניהו, וכל מחנות תומכיהם וכלי התקשורת המגוייסים לנרטיבים ולנימוקים הסותרים של כל אחד מהצדדים, צופים אל היום שאחרי. היום שבו ידרוש הציבור תשובות כנות משניהם בעניין חלקם בזוועות השבעה באוקטובר. וכאשר אנו שבים לעסוק בהתפלפלויות של משפט מנהלי, אנחנו שוכחים את המשפט היחיד שצריך להתנהל פה: זה הציבורי והלאומי-פנימי, בסוגיית המחדל, תוצאותיו והתיקון ההיסטורי שהוא מחייב.
כך או אחרת: הקטטה הזאת משרתת את בר ואת נתניהו, כל אחד בדרכו. את זה חשוב להבין. את עם ומדינת ישראל? הרבה פחות. אבל נדמה שאיכשהו זה גם פחות חשוב לציבור בישראל; אז אולי כולנו בכלל הרווחנו ביושר את הכאוס הזה. אחרי הכל - הציניקנים משחקים בכולנו, ואנו ממהרים להצטרף לקרקס שהם פתחו. החרפה והקטטה והנזק האדיר כולם מונחים לפתחנו, לא פחות מאשר לפתחם של שני האנשים חסרי האחריות האלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו