"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"החיפוש בעירום נערך בניגוד לחוק": האסיר זוכה מכל אשמה

במהלך חיפוש שגרתי על נאשם בבית הסוהר אוהלי קידר, הוא הופשט בכוח על ידי הסוהרים • השופטת בביקורת חריפה על השב"ס: "אקט מבזה במהותו"

,עודכן
0השמעה
צורך בהטמעה מחודשת של נהלי החיפוש. צילום: חיים גולדברג/פלאש90

"את הבוקסר תפסתי בכל הכוח, לא נתתי שיורידו לי", כך העיד לאחרונה אסיר בבית המשפט, כאשר תיאר את הרגעים שבהם התעקש להגן על כבודו האחרון בתא החיפושים של כלא אוהלי קידר.

מה שהחל כחיפוש שגרתי וכתב אישום בגין ניסיון תקיפה, איומים והתנהגות פרועה, הסתיים לאחרונה בזיכוי על ידי השופטת אחינעם צוריאל, שקבעה: "הפשטת אדם מבגדיו היא אקט מבזה במהותו".

לפי כתב האישום, במהלך חיפוש שגרתי על האסיר במכלול הקליטה של בית המעצר אוהלי קידר, התעורר חשד בקרב הסוהרים בשל מה שהגדירו "התנהגות מוזרה".

הסוהרים דרשו לערוך עליו חיפוש בעירום, אך הנאשם התנגד בתוקף. התנגדותו הובילה לעימות פיזי שבמהלכו, על פי כתב האישום, ניסה לתקוף את הסוהרים בבעיטות ובנגיחות. נוסף על כך, הואשם באיום על אחד הסוהרים באומרו: "אני עוד אפגוש אותך בחוץ, אני מבטיח לך שאשב עליך מצטבר ומבטיח שאשאיר לך סימן בפנים".

קרב גרסאות

התביעה טענה כי התנהגותו החשודה של הנאשם הצדיקה את החיפוש, וכי גרסתו "רצופה שקרים וסתירות", בעוד עדויות ארבעת הסוהרים שנכחו במקום היו עקביות ומהימנות. מנגד, באת כוח האסיר טענה כי החיפוש נערך בניגוד לנהלים ולפקודות שב"ס. ההגנה הדגישה כי חיפוש חזותי בעירום מהווה פגיעה ממשית בזכות החוקתית לכבוד, וכי במקרה זה לא התקיימו התנאים המצדיקים פגיעה שכזו.

ניידת של שירות בתי הסוהר (אילוסטרציה),צילום: אורן בן חקון

בהכרעת דין מקיפה חשפה השופטת צוריאל שורה של כשלים בהתנהלות שב"ס, בין השאר: שימוע פגום, מאחר שנערך בעל פה ובמהלכו לא נשמעו טענותיו של האסיר, לא נבחנו נימוקיו לסירוב, ואף לא צוינו נימוקי החלטתו של הקצין. השופטת הוסיפה כי בניגוד לנדרש בפקודות שב"ס, לא נערך כל תיעוד כתוב של השימוע ושל החלטת הקצין, והביעה דאגה מיוחדת לנוכח עדות הקצין, שאמר כי "כשיש כל כך הרבה עצורים בבית המעצר, אין אפשרות" לערוך שימוע כנדרש.

"חומות הכלא אינן מפרידות בין העציר לבין כבוד האדם", הדגישה השופטת, בצטטה פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, "החופש נשלל מהעציר - צלם האדם לא נלקח ממנו".

לגבי החיפוש בעירום קבעה השופטת כי זהו "אקט מבזה במהותו, ומהווה פגיעה בכבוד האדם ובפרטיותו במובן העמוק ביותר". היא הדגישה כי חיפוש כזה מותר רק כשהוא נערך בהתאם להוראות החוק, לתכלית ראויה ובאופן שממזער את הפגיעה באדם.

שורה של כשלים

השופטת זיכתה את הנאשם מכל האישומים, כולל האיומים, אף שקבעה כי אכן איים על הסוהר. היא נימקה זאת בכך שהרשעה במקרה זה תהיה "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות", לנוכח הפגיעה החמורה בזכויותיו של הנאשם במהלך החיפוש.

לגבי התנגדותו הפיזית, קבעה השופטת כי היא היתה "סבירה בנסיבות העניין" ו"אינה חורגת מההיגיון ומהשכל הישר", בהתחשב בכך שהחיפוש נערך שלא כדין.

השופטת הדגישה את הצורך בהטמעה מחודשת של נוהלי החיפוש ובהקפדה על קיום שימוע ראוי לפני כל חיפוש בעירום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר