ההפך מאהרן ברק, שמרן וממבקרי המשפט הבינלאומי: זה התובע שייצג את ישראל בהאג

פרופסור רון שפירא אשר נבחר אתמול (שני) על ידי הדרג המדיני לשמשכשופט בשליחות ישראל בבית הדין הגבוה לצדק בהאג, הוא משפטן ותיק, מוערך ובעל שם. שפירא אשר יחליף את אהרן ברק הוא למעשה האנטיתזה לקודמו בתפקיד - בעוד שברק הוא אבי האקטיביזם השיפוטי ובעל אהדה למשפט הבינלאומי ולערכאותיו, הרי שפרופסור שפירא מייצג את ההיפך הגמור. שפירא נחשב למשפטן שמרן ומתנגד חריף לאקטיבזם השיפוטי וכן כמי שמחזיק בגישה ביקורתית מאוד למשפט הבינלאומי ולערכאותיו. פרופסור רון היה מועמד למינוי בבית המשפט העליון מטעם הימין, אולם הסיר את מועמדותו וזו הוצעה לו שוב בידי שרת המשפטים לשעבר שקד ואחרים.

פרופ' שפירא משמש כרקטור המרכז האקדמי פרס וקודם לכן היה נשיא המרכז. הוא שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בין השנים 2001 ל-2004, ושימש מרצה בכיר בפקולטות למשפטים של אוניברסיטאות תל אביב ובר אילן. לשפירא נוכחות אקדמית בינלאומית, הוא שימש כמרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ובבית הספר למשפטים ע”ש בנימין קרדוזו בניו-יורק. כיום, פרופ’ שפירא הוא חבר מערכת כתב העת הבינלאומי Law, Probability and Risk של אוניברסיטת אוקספורד. תחומי התמחותו של פרופ’ שפירא הם סדרי דין, דיני ראיות, משפט פלילי, וניסוחים מתמטיים של דוקטרינות משפטיות והוא פרסם עשרות מאמרים בתחומי התמחותו בישראל, בארה”ב, בבריטניה, בהולנד ובצרפת וזכה בפרסים אקדמאיים.

שפירא נולד בתל אביב ואביו חיים שפירא, היה נשיא בית משפט השלום בתל אביב. את פעילותו האקדמית החל עוד בגיל שבע עשרה כאשר החל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה ומשפטים. במסגרת שירותו בצה"ל היה עוזרו של מנחם פינקלשטיין, התובע הצבאי הראשי דאז, לימים שופט מחוזי וכיום נציב הביקורת על הפרקליטות. לשפירא ניסיון בפרקטיקה הפלילית והוא ייצג בפרשיות מפורסמות ביניהן בפרשת העמותות של אהוד ברק ובפרשת דוד אפל. לימים מיזג את משרדו עם משרדו של עו"ד יעקב וינרוט המנוח.

שפירא היה חבר ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ואף שהביע הסתייגויות מן המועמדת גלי בהרב מיארה, הרי שתמך בה בסופו של דבר והותיר את השופט אשר גרוניס בדעת מיעוט נגד המינוי. לא זו בלבד, השופט שפירא היה חבר בפורום האקדמאיים הסודי של היועמ"ש לשעבר, עו"ד אביחי מנדלבליט, אשר קיים דיונים בנושאים עקרוניים שעמדו לפתחו של היועמ"ש. אולם, שפירא פרש ממנו בשלב מוקדם תוך ביקורת על עצם קיומו של פורום דיונים מחוץ למשרד המשפטים.