"חמאס אחראי למצב בעזה": השופטת מאוגנדה שוב עמדה לצד ישראל

"המשפט הבינלאומי לא ימנע מישראל את חובתה להגן על אזרחיה, להילחם בחמאס ולהשיב את החטופים. חמאס אחראי למצב בעזה". השופטת ד"ר ג'וליה סבוטינדה, הייתה היחידה שהצטרפה לשופט אהוד ברק והתנגדה להוצאת הצווים להפסקת הלחימה ברפיח. 

"אני מתנגדת לצו. הפעולות הצבאיות המתמשכות של ישראל ברפיח הן חלק מהסכסוך הרחב יותר שנפתח ביוזמת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, כאשר חמאס תקף את שטח ישראל, הרג אזרחים וחטף אחרים", אמרה השופטת בת ה-70 מאוגנדה.

סבוטינדה הסבירה את החלטתה להתנגד לצו ואמרה: "שוב דרום אפריקה מבקשת מבית הדין לנהל את המלחמה בין ישראל לחמאס בלא שיש לביה"ד סמכות לכך. בשל אי בהירותו של הצו הוא עלול להיות מובן לא נכון כהוראת הפסקת אש בלתי מוגבלת, חד צדדית, ובכך ממחיש הגזמה בלתי נסבלת מצד בית הדין".

זאת לא הפעם הראשונה שהשופטת סבוטינדה תופסת את הצד הישראלי. בחודש ינואר האחרון היא הייתה השופטת היחידה שהצביעה נגד ששת הצווים שהוציא אז בית המשפט לישראל בדרישה של דרום אפריקה לעצור את המלחמה. לשם המחשה, השופט אהרן ברק התנגד באותו דיון רק לארבעה מהצווים. 

היום, (שישי), השופטת מאוגנדה, שוב עמדה לצד ישראל ואמרה:"להבנתי, הצו מורה לישראל להשהות את תקיפה ברפיח רק עם ההשהייה נחוצה למנוע היווצרותם של תנאי חיים שעלולים להביא להשמדת הפלשתינים בעזה. אין לביה"ד סמכות לעצור המלחמה".

עוד אמרה סבוטינדה, כי המשמעות היא הגבלת יכולתה של ישראל לממש את מטרותיה הצבאיות הלגיטימיות, תוך השארת אויביה, לרבות חמאס, חופשיים לתקוף אותה מבלי שישראל תוכל להגיב. אמצעי זה גם מורה באופן מרומז על ישראל להתעלם מביטחונם של למעלה מ-100 בני הערובה שעדיין מוחזקים בידי חמאס שמסרב לשחררם.

"חמאס הוא שממשיך לתקוף את ישראל גם כעת מרפיח, יורה משם אלפי רקטות שאחת מהן פגעה בגן ילדים וממשיך להחזיק בבני הערובה. לו ישחרר את בני הערובה תפסק המלחמה. ביה"ד כמו האו"ם קראו לחמאס לעשות זאת אך הוא מסרב",הסבירה.

השופטת הוותיקה הוכיחה ידע רב והתמצאות רחבה בכל מה שקרה מאז 7 באוקטובר. 

"ברפיח יש עדיין מנהרות המשמשות את חמאס וסביר להניח שישנם שם גם בני ערובה. זו הסיבה שישראל תוקפת ברפיח, להחזיר את בני הערובה, המתים והחיים אל משפחותיהם. זו זכות שבית הדין אינו יכול לשלול מישראל וממשפחות החטופחים".

חמאס אינו היחיד, ישראל מתמודדת עם ארגוני טרור נוספים ברצועת עזה שתוקפים את אזרחיה. לא רק ברצועת עזה, ישראל מתמודדת מול ארגון חיזבאללה בצפון שיורה רקטות, טילים ומזל"טים על ריכוזי אוכלוסיה אזרחית. מנהיג חיזבאללה שיבח את פעולות חמאס, כולל הפיגוע ב-7 באוקטובר 2023, והביע הזדהות עם חמאס, וקרא בגלוי להשמדת ישראל".

על פני שני עמודים נימקה השופטת מאוגנדה את ההחלטה שלה להתנגד לצו העוצר את הלחימה ברפיח.

"מאז הצווים שהוצאנו כלפי ישראל היא מתמודדת גם עם מתקפות רחוקות יותר של החותים בתימן ומתקפת טילים בליסטיים מאיראן. גם הם הבעיו תמיכה בחמאס".

"בעוד שהקהילה הבינלאומית מודאגת בצדק לגבי ביטחון האזרחים הפלשתינים העקורים בעזה, חשוב לא פחות להכיר בכך שהסכסוך המתמשך עם חמאס וחיזבאללה הביא לעקירת 60,000 ישראלים מ בתיהם בדרום ישראל ועוד 60,000 אזרחים בצפון ישראל".

לישראל יש זכות להגיב לאיומים הקיומיים הללו. המשפט הבינלאומי בכלל האמנה לרצח עם בפרט, שישראל עומדת בכלליהם, לא ימנעו מישראל את הזכות להגן על אזרחיה.

"המלחמה בעזה הביאה להשלכות הומניטאריות הרסניות אך האחריות לסבלם של הפלסטינים לא רובץ רק לפתחה של ישראל. כטקטיקת לחימה, חברי חמאס משתלבים בקרב האוכלוסייה האזרחית ומקשים על הכוחות הישראליים להבחין בין אזרחים חפים מפשע ללוחמים צבאיים לגיטימיים".

"למעשה, הראיות מראות שיפור הדרגתי במצב ההומניטרי בעזה מאז צו בית הדין, המשקף את מאמצי ישראל לציית לו. בתוך שבוע ממתן הצו התכנס הקבינט הביטחוני של שיראל וקבע להגביר את המאמצים להקל את מתן הסיוע ההומניטארי ולהרחיב אותו. ישראל השקיעה בכך כ-52 מיליון דולר". השופטת מפרטת באריכות את פעולות ישראל להרחיב את הסיוע ההומניטארי בעזה ואת הכמות האדירה והגדלה שכבר נכנסת 

"פעולות כאלה אינן עולות בקנה אחד עם הכוונה הנטענת להשמיד את האוכלוסיה הפלסטינים. להיפך. המאמצים שנקטה ישראל עד כה לא הקלו לחלוטין על המשבר הומניטרי ברצועת עזה. מלחמה באופן בלתי נמנע, ובאופן טרגי, משפיעה על חייהם של אזרחים. זה לא הופך את המלחמה של ישראל נגד חמאס לבלתי לגיטימית או בלתי חוקית מטבעה, וגם לא למעשה של רצח עם".

"חמאס נושא באחריות חלקית לפחות לרווחת הפלסטינים בעזה. הוא שולט בחלק גדול מהחיים האזרחיים שם וארגוני סיוע נדרשים לפי הדיווחים לתאם עמו את הגשת הסיוע. התנהלות חמאס מפריעה להגשה יעילה של הסיוע לפלסטינים. חמאס תקף את הגשר הצף והשתלט על משאיות סיוע".

"גם מצרים שותפה למשבר ההומניטארי כאשר לפי הדיווחים היא מסרבת להעביר משאיות משטחה דרך מעבר רפיח. ללא שיתוף פעולה של מצרים ישראל לא יכולה לפתוח את מעבר רפיח".

הצבעתי נגד הצו משום שאני סבורה שהוא מיותר

"אני מתנגדת גם לצו המורה לישראל לשמור ראיות ולהכניס אנשי מחקר אל אזור המלחמה. בית הדין מעולם לא הטיל חובה על מדינה ריבונית להכניס משקיפים של צד שלישי לשטחה. ביה"ד שקיבל את הבקשה הזו כלפי ישראל, דחה בקשה דומה לגבי עינויים שביצעה מינמאר, כך גם בקשה דומה של ארמניה לכניסת פקחי האו"ם אל נגורנו קרבאך".

"כלפי המדינות הללו ואפילו כלפי סוריה יש פחות ביקורת בינלאומית מאשר לגבי המצב בעזה. קשה לקבל בקשה כזו כלפי ישראל כאשר ביה"ד דחה בקשה זהה כלפי מדינות אחרות". בסוף דבריה, העבירה השופטת ביקורת על התנהלות בית הדין הבינלאומי בהאג.

"אני נדרשת לציין את חששותיי הכבדים באשר לאופן שבו. הבקשה של דרום אפריקה והדיונים בעל פה נוהלו על ידי בית הדין כלפי ישראל שלא הספיקה להגיש הערותיה בכתב לבקשה. ביה"ד היה צריך לתת לישראל מספיק זמן להיערך לדיון. התנהלות ביה"ד פגעה בהגנה של ישראל. כמו כן, מצער שישראל נדרשה להתכונן לדיון במהלך השבת היהודית".