כרים חאן טמן לישראל מלכודת דבש – עכשיו היא צריכה לעשות הכל כדי לעצור אותו

צווי המעצר של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, אם אכן יוצאו, הם מכה אנושה לישראל בזירה הבינלאומית. שום דבר לא ייראה אותו דבר מבחינתה.

כל מדינה המבקשת לתמוך בישראל תידרש להתמודד – הן מבחינה פנימית והן בזירה הדיפלומטית - עם ה"גושפנקא" שנתן התובע לכך שישראל מבצעת פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות, ולא סתם פשעים: הרעבה מכוונת, רצח, תקיפה מכוונת של אזרחים ועוד.

מעבר לסיבוב מחכה צונאמי של בידוד, חרמות, אמברגו נשק וגינויים. הצווים עוד לא כאן – הם תלויים באישור ערכאת קדם-המשפט, אבל קשה לבנות על הערכאה שכבר הכירה ב"מדינת פלשתין", שתציל אותנו.

כמה חכם התובע כרים חאן, וכמה עמוק נפלה ישראל במלכודת הדבש שהטמין. כאשר נבחר, טענו גורמי המקצוע בישראל כי הנה - הגיע מחליף ראוי לפאטו בנסודה, שונאת ישראל. הם אמרו שמדובר באדם שקול, שיודע מהם פשעי מלחמה "באמת", אדם שלמורת רוחם של הפלשתינים, לא תיעדף מייד את החקירה כנגד ישראל ואף הקיף עצמו במומחים מהשורה הראשונה בעולם כיועצים לסכסוך הישראלי-פלשתיני, זאת כדי לשוות לתהליכי קבלת ההחלטות שלו רושם רציני.

אחד היועצים האלה, שחאן הודה לו בהודעה בדבר צווי המעצר, הוא פרופ' תיאודור מרון בן ה-94, ישראלי לשעבר, שהיה בכיר בייעוץ המשפטי למשרד החוץ ואף שימש כשגריר ישראל בקנדה בשנות השבעים. יתרה מכך, חאן אפילו ביקר בעוטף עזה אחרי 7 באוקטובר, אחרי שקיבל הזמנה "לא רשמית".

הוסרה המסכה

אבל עכשיו, הוסרה המסכה ונתגלה פרצופו האמיתי של חאן. ההשוואה המוסרית שעושה חאן בין מנהיגי מדינת ישראל, שיצאה למלחמה הצודקת ביותר מיום הקמתה ושמנהלת החלטותיה בהתאם למשפט הבינלאומי, בפיקוח של בג"ץ - עם רבי-המחבלים המרצחים, האנסים, חוטפי הילדים, המענים והמתעללים – היא מכה אנושה לדמותה של מדינת ישראל בעולם, להכרה במוסריותו של צה"ל ובמערכת אכיפת החוק שלנו. כמעט עדיף היה אפילו שהצווים היו מוצאים רק כנגדנו.

בראיה לאחור, נורות האזהרה היו צריכות להידלק מזמן: מדוע המתין חאן עם צווי המעצר כנגד אנשי חמאס על אירועי 7 באוקטובר עד כה? כלום חסרו לו ראיות? כלום אין דחיפות בכך שהחטופות והחטופים נאנסים בעזה? איזו נאיביות מצידה של ישראל, שכבר שנים משחקת מעין משחק כפול למול בית הדין - רגע מתעלמת ורגע משתפת פעולה מאחורי הקלעים ואף מאפשרת לחאן לבקר כאן וחוזר חלילה.

מה עלינו לעשות עתה? ראשית, הצווים עוד לא כאן. בתוך ההודעה המוזרה של חאן יש, כביכול, עמדת מילוט, לו ולנו: עקרון "המשלימות" שאותו הוא מזכיר, מחייב את בית הדין לתת אפשרות למדינה לחקור את עצמה. אם כך, תשאלו, מדוע הדרישה להוציא צווי מעצר לפני שניתנה האפשרות למדינה לחקור החשדות? מאוד מוזר. לכן, גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה – אם היא באמת רוצה לעזור לישראל – צריכה להצהיר בפומבי: עקרון המשלימות מחייב את חאן לאפשר לי לבדוק את הטענות. אין שום ספק שביכולתי לחקור את ראש הממשלה – הרי אני כבר מנהלת כנגדו משפט פלילי. תעבירו לנו את החומרים ואנחנו נתייחס, אבל אין שום מקום להוציא צווי מעצר בשלב זה.

בנוסף, ישראל צריכה את ארצות הברית לצידה. ממשל ביידן צריך להפעיל את ה"חוק לכיבוש האג", המאפשר לאמריקנים לנקוט בצעדים בדיוק במקרים אלה גם כנגד צווים המוצאים כנגד ישראל. אנו בארגון "שורת הדין" – יחד עם עורכי דין בעולם – כבר פנינו לוושינגטון בדרישה כזו. ארה"ב צריכה להבין, שזה האינטרס שלהם של המסכה של חאן ושל שולחיו צריכה להיות מוסרת לעיני כל.

הכותבת היא נשיאת ארגון "שורת הדין" ומחברת רב המכר "הרפון".