מבחן עליון: הערעור נגד העונשים המקילים למתעללים בחסרי ישע

כל אחד רוצה שבני משפחתו יזכו בזקנתם לטיפול הטוב ביותר ללא חשש להתעללות. אלא שלאחרונה כמה גזרי דין שהוטלו על מטפלים מתעללים התאפיינו בעונשים קלים. פרקליטות המדינה החליטה להגיש ערר בנושא לבית המשפט העליון.

במקרה הראשון מטפלת, נתינה זרה בשם ג'ולגאון רוסטמובה (37), הורשעה בעבירת התעללות בחסר ישע על ידי אחראי. ג'ולגאון הותירה בשתי הזדמנויות קשישה בכיסא גלגלים במחסן קטן, חשוך וטחוב ללא השגחה ולאורך זמן ממושך. באותו זמן היא עצמה ביצעה עבודות ניקיון פרטיות.

הפרקליטות ביקשה להטיל עליה עונש של 30 חודשי מאסר לנוכח חומרת העבירה ונסיבותיה. בבקשה נטען כי יש לתת משקל לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, אבל שופט בית המשפט המחוזי בני שגיא הסתפק בעונש של תשעה חודשי עבודות שירות בלבד, בניכוי ימי מעצרה.

"מדובר בקשישה מוגבלת בתנועה וביכולתה לתקשר עם אחרים. היא זקוקה לעזרה בדברים בסיסיים, להשגחה ולסיוע צמוד. היא היתה נתונה לחסדיה של הנאשמת ולא היתה יכולה לזעוק לעזרה - להבדיל מתינוק שלפחות יכול להביע את מצוקתו באמצעות בכי", נכתב בערעור.

סבל ממושך

במקרה אחר הוגש ערעור לעליון במקרה של עיסא עליאן. מדובר במטפל במוסד סיעודי שתקף נכה בשיעור 100% המרותק לכיסא גלגלים. הוא נטל מטלית, ריסס אותה בחומר ניקוי להסרת שומנים ושפשף עימה אזורים רגישים של הנכה. התקיפה גרמה למטופל לסבל ממושך, בעוד עיסא לא עשה דבר כדי להקל על כך. בסופו של דבר, המטופל פונה לבית חולים עם כוויות כימיות קשות.

המדינה דרשה 28 חודשי מאסר בפועל, אך שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, הטילה עונש של שנת מאסר ו-7,000 שקלים פיצוי בלבד. בבקשת הערעור שהגישה הפרקליטות נטען כי הנאשם ביצע מעשה מזעזע ואכזרי במיוחד. כמו כן נכתב כי מדובר ב"מעשה בלתי נתפס, בוודאי מצידו של האחראי על חסר הישע. המערערת סבורה כי אין להשלים עם ענישה קלה של 12 חודשי מאסר בלבד".

עו"ד רחל מטר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, מסרה: "מדובר בשני מקרים שונים בתכלית, אך המשותף לשניהם הוא שמדובר בפגיעה קשה בקורבנות חסרי ישע בידי מי שהופקדו על הטיפול בהם ואמורים לדאוג לשלומם ולרווחתם. לצערנו, אנחנו עדים בשנים האחרונות לעוד ועוד מקרים של התעללות בחסרי ישע.

"הפרקליטות סבורה כי מערכת אכיפת החוק חייבת להוקיע תופעה קשה זו, בין היתר על ידי החמרה ממשית בענישה. מדובר בפגיעה באנשים החלשים ביותר בחברה, שמצבם לא מאפשר להם לזעוק לעזרה או לספר לסביבתם על המעשים שבוצעו כלפיהם. חברה ראויה וצודקת נמדדת בראש ובראשונה באופן שבו היא מתייחסת לחסרי ישע, ועל מערכת אכיפת החוק להיות השופר של חסרי הישע אשר נבצר מהם להגן על עצמם".