לוכד חתולים נגח בפניה של אישה - וזוכה

לוכד חתולים בעיריית חדרה לקח חתולים מאזור מסוים בעיר למטרת עיקור. לאחר שהטיפול בהם הסתיים, הלוכד החזיר אותם למקום שממנו נלקחו - כפי שנהוג לעשות.

שתי נשים המתגוררות באזור התנגדו להחזרתם לאזור. בין הלוכד לנשים התפתח עימות, שבסופו נגח הלוכד בפניה של אחת מהן. כתב אישום הוגש נגדו, אך בית המשפט זיכה אותו לאחר שקבע כי מדובר היה בהגנה עצמית.

לפי כתב האישום, הנאשם הגיע לשחרר חתולי רחוב שלכד יום קודם לכן לטובת סירוס ועיקור, פעולה שביצע במסגרת עבודתו בחברה מטעם הווטרינר העירוני של עיריית חדרה. המתלוננת ואחותה, שגרות בקרבת האזור, ביקשו מהנאשם שיחזיר את החתולים לרכבו. הוא סירב, מהסיבה שעליו להשיב את החתולים למקום שבו לכד אותם. בהמשך, במהלך העימות שהתפתח, הוא נגח בחוזקה באפה של המתלוננת וגרם לה לשבר באף.

הנאשם טען כי למעשה המתלוננת ואחותה הן שתקפו אותו ואת החתולים שנותחו, וכי בני משפחתן איימו עליו, ובשל כך חש סכנה לעצמו ולחתולים שעל שלומם היה אמון. לטענתו, הנגיחה היתה כמעין אינסטינקט.

עו"ד שירה קידר, שייצגה את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, עתרה לזיכוי הנאשם בשל הגנה עצמית והפנתה לסתירות שלטענתה נמצאות בגרסאותיהן של המתלוננת ואחותה.

עורכת הדין פירטה את מחדלי החקירה, שמנעו את האפשרות להבין את נסיבות האירוע באופן מדויק (מצלמות האבטחה של מעון נווה חורש הסמוך לא נבדקו, וכן לא נחקרו עדי ראייה מהותיים ששמותיהם הוזכרו על ידי המתלוננת). עוד טענה עו"ד קידר כי גרסתו של הנאשם היא זו שצריכה להוות את הבסיס לקביעת הממצאים העובדתיים.

מנגד, התביעה המשטרתית טענה כי נגיחת הנאשם במתלוננת נעשתה מבלי שקדם לכך מגע כלשהו שלה עם החתולים, או התגרות בהם מצידה ומצד אחותה, וכי כל בקשתן היתה שהחתולים יוחזרו אל הרכב. לכן, לשיטתה של התובעת, יש לקבוע כי הנאשם נגח במתלוננת "מתוך עצבים" ולא לשם הגנה עצמית, וכי פעולת הנגיחה לא היתה סבירה, שכן אף בהנחה שהוא נאלץ להתגונן - די היה בפעולת הדיפה או דחיפה.

השופטת רקפת סגל־מוהר מבימ"ש השלום בחדרה, שלא קיבלה את דברי התובעת המשטרתית, ציינה בהכרעת הדין את דוח הפעולה של השוטרת שהגיעה לאירוע, שבו נכתב: "מסרתי לחשוד כי הוא מעוכב איתי לתחנה. כשבאתי להעלות אותו לניידת לאחר שהחנה את הרכב בצד, יצא גבר אחד מבני המשפחה ואמר בפניי: 'יש לך מזל שהמשטרה הגיעה לכאן קודם'. זיהיתי כי יש סכנה לרכב של הלוכד ולחתולים שנשארו ברכב, ומסרתי לו להזיז את הרכב ליד בית ברחוב הצמוד..."

השופטת קבעה כי המתלוננת, אחותה ושאר בני המשפחה התנהגו כלפי הנאשם וכלפי החתולים בהתנהגות מתפרצת ואלימה, והכריעה בעניין המחלוקת בתיק שהנאשם לא הסיג גבול לחצרה של המתלוננת.

השופטת ציינה כי גרסת הנאשם נשמעת אמיתית ואמינה הרבה יותר מגרסאות המתלוננת ואחותה, וכי מעשי הנאשם בוצעו כמעשה התגוננות מתוך מצוקה, כדי להדוף את הסכנה שהוא חש לשלום החתולים שעליהם היה מופקד. כל הדרישות להגנה עצמית על פי החוק מתקיימות - ולכן זוכה הנאשם מכתב האישום.

"הנאשם באמת ובתמים האמין כי החתולים שבאחריותו היו במצב של סכנה, ולכן היה לו הכרח לבצע מעשה מיידי של התגוננות. מעשה זה, בנסיבות שבהן בוצע באופן אינטואיטיבי, היה סביר בעיניי", כתבה השופטת סגל־מוהר בהכרעת הדין.