בסוגיית הנבצרות אין דרך אמצע

הדיון אמש בבג"ץ חוק הנבצרות הדגיש פן חסר תקדים, כיאה לתקופה. לראשונה שהיועצת המשפטית לכנסת והיועצת המשפטית לממשלה הביעו דעות הפוכות לחלוטין, ממש 180 מעלות. בעוד יועמ"שית הממשלה גלי בהרב־מיארה הביעה את דעתה שיש לפסול לחלוטין את חוק היסוד, עמדה שהשופטים כבר דחו, יועמ"שית הכנסת שגית אפיק טענה שלא רק שאין לפסול אותו, אלא שהוא אף טוב יותר מההסדר הקודם.

האירוע הכי קרוב לכך היה בבג"ץ חוק ההסדרה. יועמ"ש הכנסת דאז איל ינון הגן על החוק, ואילו היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט אמר שיש לפסול אותו. אלא שגם שם מנדלבליט הסכים עם תכלית החוק והציע פתרון אחרון פוגעני פחות, לשיטתו, של "תקנת השוק".

"משפט אינו מתמטיקה" נהוג לומר. ובכל זאת, לאנשי מקצוע, ובטח כאלה שצמחו כולם בערוגת המשפטנים בשירות המדינה, מצופה שיהיה קורטוב של בסיס משותף. נבצרות רה"מ היא נושא בטבורה של הדמוקרטיה והסדרי השלטון של המדינה. העמדות הקוטביות של השתיים מעלות תהייה על המכונה "שלטון החוק", שמתגלה כחומר ביד היוצר. המסקנה המתבקשת אפוא היא כי "מישהי כאן הגזימה". מעבר לסוגיה המהותית שבה יכריעו השופטים, בשולי הדברים, ואולי דווקא לא בשוליהם, הם גם יכריעו מי מבין השתיים טעתה בשיקול הדעת.

כמו כן, במהלך הדיון נקט העותר, עו"ד אליעד שרגא, טענה מרחיקת לכת: יש לדחות את כניסת החוק לתוקף כל עוד נתניהו בשלטון. העמדה הזו מקפלת ביקורת מוצדקת על הצו שהוציא בג"ץ, ולפיו על הצדדים להביע את דעתם מדוע שלא תידחה כניסת החוק לתוקף. ההנחה היא שדחייה תביא לביטול הפגם הפרסונלי שנפל בחוק. כלומר, אם החוק נחקק למען צרכיו הפרטיים של נתניהו, דחיית כניסתו לתוקף תכשיר אותו.

דחייה לאיזה מועד? במקרה שבו הדחייה תהיה לכנסת הבאה, הפרסונליות עלולה להמשיך להתקיים. אם נתניהו ייבחר שוב ומשפטו הפלילי לא יגיע לסיומו, התנאים יישארו זהים. מנגד, הצעתו של שרגא לפסק דין שיתלה את החוק כל עוד נתניהו מכהן, הוא בעצמו לוקה בפרסונליות, ואפילו היועמ"שית בהרב־מיארה מתנגדת לכך. רצונה של הנשיאה אסתר חיות לבחור בדרך אמצע, בין דחיית העתירות או פסילת החוק, אינה עומדת. השופטים צריכים להכריע: יועמ"שית הכנסת או יועמ"שית הממשלה.