אין לאופוזיציה נימוקים הגיוניים נגד היוזמה לשינוי הרכב הוועדה
מאז החלו לדבר על הרפורמה נוצרה הסכמה לפחות בנושא אחד בין מתנגדי הרפורמה לבין תומכיה: לשכת עורכי הדין לא צריכה להיות בעסק • בעצם, התוצאה המוחשית היחידה של המהומה הסוערת שאחזה במדינה היא שאפי נוה ומתנגדיו בלשכת עורכי הדין נשארו רלוונטיים לעתיד המדינה
Your browser doesn’t support HTML5 audio
תחשבו על עוה"ד המנוח יצחק טוניק. תחשבו על יהושע רוטנשטרייך, דוד ליבאי, אמנון גולדנברג. אלה היו משפטנים דגולים, ששימשו גם בתפקידים ציבוריים רמים כמו מבקר המדינה, שר המשפטים או נשיא מועצת העיתונות. ירשו את האישים המכובדים האלה משפטנים בעלי פרופיל נמוך, שסייעו לשופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים לכפות את המועדפים עליהם לכהונה בבית המשפט העליון. מנהיגות אוליגרכית שבוחרת את עצמה כמקובל בשלטון לא־דמוקרטי.
ואכן, מאז החלו לדבר על הרפורמה נוצרה הסכמה לפחות בנושא אחד בין מתנגדי הרפורמה לבין תומכיה: לשכת עורכי הדין לא צריכה להיות בעסק. בעצם, התוצאה המוחשית היחידה של המהומה הסוערת שאחזה במדינה היא שאפי נוה ומתנגדיו בלשכת עורכי הדין נשארו רלוונטיים לעתיד המדינה. לשכת עורכי הדין הפכה למשהו שאיננו שונה בהרבה מההסתדרות או מהסתדרות המורים או ממועצת הלול ומועצת החלב. בכל המקרים האלה נותרו על כנם עיוותים היסטוריים, שמקנים לגופים סקטוריאליים בעלי אינטרס משקל עצום בקביעת המציאות בכלכלה או במערכת החינוך.
אבל הוועדה לבחירת שופטים עוסקת בנושאים קצת יותר גורליים וערכיים באמצעות בחירות אישיות. כבר נכתב על כך רבות: היעלה על הדעת שללשכה המושחתת שהציגה בפנינו את אבי חימי ואפי נוה, כאשר עמית בכר הוא נציג של ארגונים פוליטיים רדיקליים ממארגני המהומות, יהיה אותו משקל כמו לכנסת עצמה? זה אכן מגוחך ובלתי סביר, אם כבר מדברים על עילת הסבירות.
תהליך של דה־לגיטימציה
לבחירות ללשכת עורכי הדין יש משמעות פנימית ומקצועית חשובה. אבל מי מתעניין בזה. מה שמעניין בבחירות האלה - וזאת הסיבה שהציבור נושא עיניו למאגר עורכי הדין בישראל - הוא שמשם ייצאו שני נציגים לוועדה לבחירת שופטים. בשלב הזה, דווקא בגלל עניין הנציגות הזאת, עברה לשכת עורכי הדין תהליך מואץ של דיסקרדיטציה. תהיינה התוצאות אשר תהיינה, זאת תהיה מהלומה לוועדה. הציבור יאבד את אמונו בה. אם ייבחר לראשות הלשכה עו"ד נוה, השמאל ומתנגדי הרפורמה יאבדו אמון ויקרעו אותו לגזרים, ושוב נראה עתירות וזעקות לגבי "סבירות"; ואם זה בכר, הנימוקים נגדו יהיו שהוא נציג פוליטי שנבחר כדי לחזק את האקטיביזם המשתולל בבית המשפט העליון.
ובוחרי הימין אומרים: צריך לשים לזה סוף. יש לקואליציה 64 אצבעות, תעשו עם זה משהו. יש וריאציות שונות לשינוי הרכב הוועדה. אין לאופוזיציה נימוקים הגיוניים נגד היוזמה לשינוי הרכב הוועדה. הם בסך הכל רוצים לשמור על בית המשפט העליון כמבצר שממנו יוכלו להגשים את הנבואה: "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל".