"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שיקר לגבי התמחות לרישיון עו"ד - אך זוכה מחמת הספק

לשכת עורכי הדין התעכבה במתן אישורה להתמחות למתמחה שביקש להתחיל בה אצל עורכת הדין • לאחר שאושרה התמחותו העביר ללשכה "שאלון פיקוח אינטרנטי", ובו ציין כי החל בהתמחות אצל עורכת הדין תשעה חודשים קודם לדיווח, ואף הוסיף שלל פרטים כוזבים

,עודכן
0השמעה
בניין לשכת עורכי הדין בירושלים, צילום: ללא

הלך צעד אחד רחוק מדי:בני (שם בדוי) סיים לימודי משפטים והיה להוט לקבל רישיון עורך דין. כל כך להוט, שהוא העביר ללשכת עורכי הדין שאלון שקרי לכאורה, שבו כתב כי התמחה אצל עורכת דין מסוימת, ואפילו צירף דו"ח נוכחות במשרדה.

בעקבות זאת הוא הועמד לדין באשמת זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – אבל לבסוף זוכה מחמת הספק.

הכל החל מכיוון שלשכת עורכי הדין התעכבה במתן אישורה להתמחות שבני ביקש להתחיל בה אצל עורכת הדין. העיכוב, שנמשך כמה חודשים, נבע מהליכי כינוס נכסים שבהם היה בני מצוי באותה עת, ומשאושרה ההתמחות אצה לו הדרך – רק שלבסוף הוא לא ביצע כל התמחות במשרדה של הפרקליטה.

חתם על תצהיר שקרי. אילוסטרציה,צילום: גטי

במקום זאת הוא העביר ללשכה "שאלון פיקוח אינטרנטי", ובו ציין כי החל בהתמחות אצל עורכת הדין תשעה חודשים קודם לדיווח, ואף הוסיף שלל פרטים כוזבים על נוכחותו, כביכול, במשרד עורכי הדין במהלך חצי שנת ההתמחות לכאורה.

בבימ"ש השלום בירושלים, שבו נדון כתב האישום המתואר כאן, הודה בני באמצעות בא כוחו כי הוא אכן מילא ושלח את השאלון, אך טען: "מילאתי טופס אחר, עם תשובות אחרות, שמשקפות את המציאות שלפיה לא ביצעתי התמחות". לשאלה מדוע, אם כן, מילא את הטופס - השיב: "פעלתי לפי הוראות עורכת הדין".

השופט דב פולוק קבע כי קבלת השאלון כראיה היא בעייתית, ותלה חלק מה"אשמה" בעצמו. "הגעתי למסקנה שבית המשפט טעה בקבלת השאלון ובסימונו כראיה", כתב בהחלטתו, "ולכל הפחות, לחלופין, אין לתת משקל ראייתי לשאלון".

לצד זאת, ציין השופט שגם אם גרסתו של בני תמוהה, "אין לי אלא לחזור ולהלין על צורת החקירה. בנסיבות אלה הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק", חתם פולוק את החלטתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר