מדינת ישראל דוהרת במהירות לתהום חוקתית שמעולם לא היתה בה. "המתח בין הרשויות" הומר למאבק סכום אפס, ואם למישהו היה ספק - אתמול הובהר כי פנינו אל מלחמת שוחות מסוכנת. נשיא המדינה התעורר משנת החורף ומציע הידברות, באופק לא נראית פשרה אפשרית מוסכמת. כשכל זה מתערבב עם סוגיית ראש ממשלה נאשם בפלילים, אנו מוצאים עצמנו ב"רוסיה־אוקראינה" של המשפט הישראלי. כל דאלים גבר.
ברפורמת לוין יש סעיפים טובים וחשובים, שהוגי משפט דגולים כמו גביזון, מאוטנר ודותן דיברו עליהם ונדחו. עניינם הצבת איזונים ובלמים לרשות השופטת, שבמקרים רבים המירה את שיקול דעת נציגי הבוחר בשיקול הדעת של השופט. הוא "המלך פילוסוף" של אפלטון. אלא שהרפורמה לקחה את תפיסת העולם המשפטית־שמרנית לקצה, כמו השתלטות מוחלטת על הוועדה לבחירת שופטים, כאשר כל סעיפיה הדרמטיים של הרפורמה עוברים כמקשה אחת ובמהירות מהפכנית אקטיביסטית, בלי מידה של זהירות.
שר המשפטים יריב לוין מציג את המהפכה שלו במערכת המשפט // צילום: יוני ריקנר
בחוות דעתה, פוסלת היועמ"שית כצפוי את כל הסעיפים ונימוקיה עימה, אלא שאנה אנו הולכים. "זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי". ובעיקר, שני הצדדים לא מוכנים להטמיע: הרפורמה לא תעבור כפי שהיא, ומערכת המשפט לא תישאר כפי שהיא. זו בסיסה של פשרה, הצדדים מוותרים ומרוויחים.
לא שרוטמן או לוין פתוחים בכלל להידברות, אלא שגם במערכת המשפט לא מוכנים להתפשר אפילו על סעיף אחד של הרפורמה. אחד. כפי שניסח באוזניי השבוע משפטן בכיר בשירות המדינה: "המקסימום של צד אחד רחוק מהמינימום של הצד השני".
נשק יום הדין
במצב דברים זה, הפילה היועמ"שית פצצה. הרפורמה היא "פגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית", כתבה בחוות דעתה. הניסוח שבו בחרה בקפידה תואם לאופן שבו ניסח בג"ץ את המבחן להתערבות בחקיקת חוקי יסוד, כחלק מדוקטרינת "התיקון החוקתי הבלתי חוקתי" - דוקטרינה שפורמלית לא התקבלה עדיין בישראל ובוודאי שטרם הופעלה.
בבג"ץ חוק הלאום כתבו שופטי דעת הרוב כי ניתן להתערב בחוקי יסוד, אולם אפשרות זו שמורה למקרים קיצוניים. השופט ניל הנדל כתב בפסק הדין: "אם ישיבוני כי ככל שמדובר במדינת ישראל כעת ובעתיד הנראה לעין בן-אנוש, אפשרות קצה כזו תיאורטית היא – לא אחלוק על כך". והנה, התאוריה הפכה למעשה, לפחות לגישתה של היועמ"שית.
הדוקטרינה הזו היא נשק יום הדין. היא מעמידה את בית המשפט, כפי שהשופטים עצמם כתבו, מעל כל מסגרת נורמטיבית. או כפי שכינה זאת פרופ' יואב דותן, "זה לא שלטון החוק, זה שלטון השופט". מילא, אלא שהיא תזמין את תגובת הנגד – קריאות מפורשות של הקואליציה, מחצית העם, לאי-ציות לפסק הדין. משם ייפתח הסחר. לשם פנינו. ושהאחרון יסגור את האור.
מותח את החבל
בהסדר ניגוד העניינים נאסר על נתניהו לעסוק במערכת המשפט. עם הכרזת הרפורמה, נתניהו שתק ולאט לאט הרתיח את הצפרדע עד להתבטאויות מפורשות בשבח הרפורמה, שעניינם קריאות לאנשיו לקדם אותה. מבחינת ההסדר זה גבולי, אך מדוע להגיע לשם ולמתוח את החבל?
היועמ"שית כמובן הגיבה לכך והזהירה אותו, קבעה שהיבטים ברפורמה עשויים לאיין את יכולות שומרי הסף לשמר את המשך קיום משפטו. רק באחרונה נתניהו ניסה לפטר נהגים שהם עדי תביעה. אחרי שתעבור הרפורמה, מי הוא השותף הקואליציוני שיבלום מעין חוק צרפתי מופרע שימנע ניהול הליכים מתקיימים נגד ר"מ מכהן? זה נשמע אפוקליפטי מדי? אמש הגיש נתניהו תגובה לעתירת התנועה לאיכות השלטון, והכריז: "ההסדר אינו מקובל על ראש הממשלה". מה הוא מתכנן?
ליועמ"שית יש שתי דרכים בלבד לאכוף את הסדר ניגוד העניינים, אלא שהן על הנייר בלבד. הראשונה, חקירה פלילית. נתניהו מלווה בסנגורים למכביר, ויודע שהתבטאויות בשבח הרפורמה ואפילו נגד מערכת האכיפה לא מקימות את הרף הפלילי. השנייה, הוצאתו לנבצרות. אלא שזו אינה אופציה - אין לה יסוד בדין. היא נשענת על שתי הערות אגב בפסקי דין של בג"ץ, כך שאין ליועמ"שית את הסמכות ללחוץ על הכפתור האדום ובמו ידיה להפיל ממשלה.
חורבן אינו גזרת שמיים. ציבור בוחרי הימין כבר אמר דברו למערכת המשפט, נדמה שבשלה העת לירות גם בנגמ"ש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו