הסירחון מהרפורמה של לוין עשוי להתפוגג כשיתברר הפער שבין התוכנית למימושה

העיתוי כמובן אינו מקרי. תוכנית הרפורמה במערכת המשפט של שר המשפטים מרחפת בחלל האוויר שנים רבות. על פני הדברים, שליפתה המחודשת והמתוקשרת ערב הדיון בבג"ץ שעתיד להכריע בעניין כשירותו של השר דרעי לכהן כשר נועדה לשגר מסר ברור לבית המשפט. היה ולא "יתעשת" ו"יתיישר" בדרך של הימנעות  מפסילת מינויו של דרעי, יינקטו צעדים מרחיקי לכת שעשויים ליצור שינוי ממשי במערכת האיזון שבין הרשויות בישראל. ביניהם, שינוי הליך בחירת השופטים, וריקונן מתוכן ממשי של חלק מפסיקות בית המשפט, בעיקר אלה שפסלו חוקים שחוקקה הכנסת.

למראית עין, רפורמה זו אינה רק "הנחת אקדח על השולחן", אלא הנחתת גדוד תותחנים שלם, מלווה בפלוגה מסייעת של צלפים נושאי רובים אוטומטיים.  

אכן, עיון מעמיק בסעיפיה השונים של הרפורמה, כפי שהוצגו על ידי השר, מלמדים שלא כולם עשויים מעור אחד. כמו במשל הידוע, דומה שלדיר הרפורמה הוכנסו במתכוון עיזים רבות, שחלק מהן יישחטו בהמשך, וחלקן יוצאו ממנו או יעברו שינוי משמעותי. לפיכך, הסירחון הרב שבוקע מן הדיר כעת, עשוי להתפוגג במידה רבה בעתיד כאשר יתברר הפער שבין הצהרת הכוונות לבין מימושן בפועל.

כל העזים שוות, אבל יש כאלה ששוות ומסוכנות הרבה יותר. כך, למשל, הכוונה לחוקק "פסקת התגברות מאוזנת" שלפיה די יהיה ברוב פוליטי של 61 ח"כים, לבטל פסיקה של בג"ץ.  

התגברות? אולי. אבל איזון בוודאי אין כאן. מכיוון שכל ממשלה נשענת על רוב קואליציוני של לפחות 61 ח"כים (למעט מקרים נדירים של קואליציות מיעוט שלא החזיקו מעמד זמן ממושך), המשמעות של מהלך כזה הוא ריקונה מתוכן של יכולתו האפקטיבית של בית המשפט לבקר מהלכים לא חוקתיים של הכנסת. במצב דברים זה, אפילו תחוקק הכנסת חוק גזעני למהדרין, או כזה הפוגע קשות באחת מזכויות האדם, לא יהא כוח ביד בית המשפט לפוסלו.

יש להניח ולקוות שבסופו של יום לא תתקבל הצעה זו. גם למצדדים בתכליתה, יש חלופות אחרות, פוגעניות הרבה פחות. כך, למשל, הצעות שמקצתן נזכרו גם ברפורמת השר ולפיהן בג"ץ יוכל לפסול חוק רק בשבתו בהרכב מלא וברוב מיוחד של שופטיו. גם "פסקת התגברות" אינה פסולה לחלוטין ובלבד שאישורה לא יישען על הרוב האוטומטי של הקואליציה אלא יידרש לרוב גדול הרבה יותר, של 70 ואולי 80 ח"כים.

הצהרת הכוונות בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים והוספת שני אנשי ציבור (שם מכובס לפוליטיקאים בתחפושת?) במקום נציגי לשכת עורכי הדין או בנוסף להם היא עז מסוג שונה לחלוטין.

אין כל קדושה בהרכבה הנוכחי של הוועדה. גם לא במספר חבריה. עם זאת, הניסיון מלמד כי בסך הכל הוועדה בוחרת שופטים ראויים, תוך השגת איזונים ראויים גם בבחירת שופטי ביהמ"ש העליון. תרם לכך במיוחד התיקון שקבע כי לבחירת שופט ביהמ"ש העליון נחוץ רוב של לפחות 7 מתוך 9 חברי הוועדה.

שקיפות היא תמיד דבר מבורך, אך יש להבטיח שהליך הבחירה לא ייהפך לקרקס פוליטי פומבי, מביש ומביך, שיתחרה בדיוני ועדת הבחירות המרכזית בעניין פסילת מפלגות.

מעבר להצהרה ולרעש שהיא מעוררת, דומה ה"עז" הנוספת, שאותה הציג השר בדמות "ביטול עילת הסבירות", חסרת משמעות מעשית. אכן, מדובר בעילת התערבות – אחת מני רבות – שבהן עושה בית המשפט שימוש בבואו לבקר את מעשי הרשויות האחרות. עילה זו הומצאה, "יש מאין", על ידי בית המשפט לפני כיובל שנים, ומני אז נעשה בה שימוש תדיר.

ברם, זכרם של ה"סבירות" ו"מתחם הסבירות" לא בא בחוק וממילא לא ניתן ל"בטלה". אפילו ייקבע  שאסור לבית המשפט להזכירה, הוא יוכל להמשיך ולעשות שימוש בעילות התערבות רבות אחרות המצויות בארגז הכלים שלו. או אז, כל המלים השמחות של מילון העמימות המשפטי השלם יוכלו לצאת בהורה סוערת. "הציבור הנאור" ו"עקרונות היסוד של השיטה", "שיקולים זרים" ו"השכל הישר", ועוד כהנה וכהנה.

"בעזרת השם", כידוע, ניתן לעשות הכל. השפה העברית והדמיון המשפטי עשירים דיים כדי להכיל מונחים עמומים אלה ולהוסיף עליהם. על פניהן, מדובר בעילות התערבות הגיוניות, המעניקות לבית המשפט כלים משמעותיים בהליך הביקורת השיפוטית. אכן, הניסיון להגדיר במדויק את גבולותיהן המדויקים נדון לכישלון מראש, ובמידה רבה תלוי בכל שופט.

כך מתממש החשש שבמקום "בית משפט" אנו מקבלים "בית שופטים", שבו התוצאה נקבעת לא לפי הדין אלא לפי זהותו, המקרית והאקראית, של היושב בדין.  

יש לקוות שבשוך הסערה, יוצאו ה'עזים' הללו מן הדיר. לאחר שיעבור ניקיון יסודי כדי להסיר את ריח הצחנה הבוקע ממנו, יוכנסו אליו מחדש עזים חדשות, צחורות כשלג, שאכן יביאו לרפורמה במערכת המשפט, אך כזו שתביא לתיקון המעוות ולא לקלקול, לחיזוק שלטון החוק ולא לפגיעה בו.