נדחה ערעורו של "האב המטלטל"

שופטי בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר ואורי שוהם, דחו היום (שלישי) פה אחד את ערעורו של "האב המטלטל" מתל-אביב, והותירו על כנה את הרשעתו בהריגת בנו הפעוט וגרימת חבלות לאחותו התאומה.

האב הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של הריגה, גרימת חבלה חמורה לקטין והתעללות בקטין ונדון ל-5 שנות מאסר בפועל . שופטי בית המשפט העליון השתכנעו כי התשתית הראייתית במקרה זה מבססת את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר ולפיכך הורו לאב להתייצב לריצוי עונשו ב-30 במארס בכלא ניצן.

בינואר 2012 הובהל לבית החולים שיבא בתל השומר תינוק בן מספר חודשים כשהוא ללא נשימה לאחר שהשגיח עליו אביו. בבדיקות שנערכו לתינוק נמצא כי הוא סובל מפגיעות ודימומים בראשו וכן משברים מרובים בצלעותיו. באותו ערב הובאה לבית החולים גם אחותו התאומה, ובדיקתה העלתה שאף היא סובלת משברים בצלעות ומסימנים על גופה. לאחר כעשרה ימים מת התינוק מוות מוחי, ולאחר שלושה ימים נוספים נפטר.

השאלה העיקרית שעמדה במוקד הדיון הייתה האם האב פגע בילדיו, בן ובת תאומים בני 4.5 חודשים שנולדו לאחר טיפולי פוריות ממושכים, אם האב "טלטל" אותם או שמא הנזקים שנגרמו להם נבעו מסיבות טבעיות שעניינן מצבם הרפואי. בית המשפט העליון הותיר על קנה את קביעת בית משפט המחוזי כי האב הוא זה שפגע בילדיו ואחראי למותו של בנו ולפציעתה של בתו.

אחת המחלוקות בערעור נסבה על האפשרות כי השברים שאותרו בצלעותיהם של התאומים נגרמו בשל "רככת עצמות", מחלת עצמות מטבולית, העלולה להתפתח בעקבות מחסור חמור בוויטמין די. רככת עצמות גורמת לחולשה בעצמות השלד, ועשויה להתבטא, בין היתר, בהיווצרות של שברים ללא טראומה חבלתית משמעותית. בית המשפט העליון דחה את הטענה כי התאומים סבלו מרככת עצמות. נמצא כי מחלה זו נשללה במגוון דרכים במקרה זה, קלינית, רדיולוגית, גנטית, כימית ופתולוגית וכי המערער לא התמודד עם מרבית הממצאים בהקשר זה.

השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בפסק הדין כי "הערעור שבפנינו מעורר קשת של מחשבות מטרידות. ניתן להתרשם כי המערער סובל. הסיבות שהביאו אותו לפגיעה בילדיו נותרו לוטות בערפל. סבלם של בני משפחתו וכל הקרובים אליו ברור גם כן. אולם, אינני רואה מוצא מן המסקנה החד-משמעית שאליה הגעתי כי הוא זה שהרג את ילדו הקט ופגע גם בילדתו, אחותו של המנוח".

השופט אורי שהם הוסיף: "צר לי על המערער, אשר מעשיו ותוצאותיהם הקשות ילוו אותו עוד שנים ארוכות, אך עוד יותר צר לי על המנוח הפעוט שמצא את מותו בנסיבות כה טרגיות".