דרושה "כיפת ברזל" למען נשים בסיכון

הקלות הבלתי נסבלת שבה, על פי החשד, מוציא גבר אלים רצח אל פועל היא מחרידה. מחרידה לא פחות הטבלה שבה נספרות הנרצחות בכל שנה, כאילו רצח הוא גזירה משמיים. השאלה הנשאלת בכל שנה היא לא אם תירצחנה נשים, אלא כמה. התפיסה שרצח הוא בלתי נמנע או עובדה מוגמרת, שאי אפשר לערער עליה, היא בלתי נתפסת.

אך אפשר וחייבים לערער עליה כי רצח הוא לא גזירה משמיים. יש דרך למנוע אותו. למנוע מגברים אלימים שרמת המסוכנות שלהם מוכחת מלהפעיל אלימות כלפי בנות זוגם, ובמקרה הרע מאוד, מלרצוח אותן. אך לצערנו, מדינת ישראל עדיין לא החליטה שחשוב מספיק להשקיע את המשאבים בכלי מציל חיים שימנע את הרצח הבא.

"ניטור אלקטרוני", הכרוך בצו הגנה הניתן לאישה המוכה ומלווה בטיפול בגבר האלים - הוא פתרון מציל חיים, שאומץ במדינות מערביות רבות. הוא "כיפת הברזל" של נשים בסיכון וילדיהן, והוא נגיש ויעיל ומצליח להגן על נשים ועל ילדיהן בכל העולם. הניטור האלקטרוני מאפשר חופש תנועה - גם לאישה, גם לגבר, גם לילדים, ושומר על כולם מוגנים. הוא פתרון ארוך טווח, בשונה ממקלט שהוא פתרון אבל זמני בלבד. הוא פתרון קיצוני, הדורש מהאישה המוכה לצאת מהבית ומהחיים המוכרים ולעבור לעיר אחרת, תוך כדי שהיא וילדיה משלמים את מחיר הקריעה מהבית, מהחברים, מהקריירה ומהלימודים, מהחיים.

צפיתי אמש במנהל לשכת הרווחה בעיר מגוריה של האישה הנרצחת ז"ל, שסיפר על בחירתה לעזוב את המקלט. אל לנו להטיל אשמה על אישה שבוחרת לא להימלט למקלט או לצאת ממנו. מקלט הוא לא פתרון לחיים שלמים. כל אישה, במוקדם או במאוחר, עוזבת את המקום הזה ויוצאת בחזרה אל הטרף. האחריות היא של המדינה להגן עליה ולדאוג להרחיק ממנה את בן זוגה האלים.

זה הזמן שבו אנו קוראות לשרת המשפטים איילת שקד, לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן ולשר הרווחה חיים כץ לשלב ידיים ולהוביל מהלך לקידום פתרון הניטור האלקטרוני. כמה דם צריך עוד לזרום כדי שהממשלה תקבל החלטה שהחיים הם ערך מקודש יותר מכסף או מחירותו של הגבר האלים?