ללא הפרת אמונים - מחליפים חטא בפשע

מנהג מגונה רווח במקומותינו שמפלגות אינן מפרסמות יותר מצע כפי שהיה נהוג רבות בשנים. הנה, אתמול חרגה מפלגת הציונות הדתית ופרסמה תוכנית מפורטת ומנומקת לשינויים במערכת המשפט, תהא הדעה אשר תהא, זו חריגה טובה. וכעת למהות, התוכנית גדושה מהפכות, רובן המוחלט כבר הוצעו בעבר ועוררו סערות ציבוריות, בתקופות אחרות היה זה ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו שדאג לטרפד אותן כמגן האליטה המשפטית. יוזמה אחת מני רבות היא ביטול עבירת המרמה והפרת האמונים.

עבירת הפרת האמונים גובלת באי־חוקתיות

נתחיל בשבח. כמעט כל מי שעסק בעבירה, מהותה ותוצאותיה הגיע למסקנה המתבקשת כי היא זקוקה לתיקון דחוף. משפטנים מימין ומשמאל, פוליטיקאים מימין ומשמאל ואפילו במשרד המשפטים עצמו: כך למשל היועמ"ש מני מזוז ב־2009 ואחריו המשנה הפלילי ליועמ"ש רז נזרי ב־2016. הצעות התיקון שונות וחלוקות אך הסכמה אחת ישנה - עבירת הפרת האמונים גובלת באי־חוקתיות של ממש. היא איננה ברורה דיה כך שבעת מעשה יכול עובד הציבור לדעת אם עבר את הגבול הפלילי או לא, היא גם התנפחה לממדים מפלצתיים כמו "תיזת הצבירה" שהתקבלה בבית המשפט העליון לפיה צבר של פעולות שאינן עבירות, עולות כדי עבירה פלילית. העבירה כה גמישה עד כדי שהביאה רק באחרונה להפללת שרי ממשלה בפעולות שכאשר אתה מביט בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, אתה כלל לא מבין היכן הם חצו את הקו.

כך למשל בתיק חיים כץ שמפלילה את הלוביזם בכנסת (התיק החל בעבירת הפרת אמונים, "נושק לשוחד" כפי שהתבטא היועמ"ש דאז מנדלבליט, ונגמר בהסדר טיעון בסעיף הרדום "קשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים") ובתיק יעקב ליצמן שמפלילה התערבות, מינורית ביותר, של שר בעבודת הדרג המקצועי אף ללא היבט של ניגוד עניינים. הפללה חדשה, כך הודה פרקליט מחוז ירושלים: ״ביהמ"ש אימץ את ההסדר שהובא בפניו וקבע כי התערבות של נבחר ציבור בשיקול הדעת המקצועי המובהק של דרג מקצועי הכפוף לו מהווה עבירה פלילית של הפרת אמונים. בכך שרטט ביהמ"ש את הגבול שבין המותר לאסור לנבחר ציבור וקבע סטנדרט התנהגות ראוי״.

במקביל, כמו בתנועת מלקחיים, צמצם העליון את הליך "ההגנה מן הצדק" שנועד להגן על נאשמים מעוולות התובעים והחוקרים, לא אימץ את תזת הצבירה לעבירות של אלה האחרונים, ובאחרונה קוראים שופטים בעליון לצמצם בזכויות נאשמים למען ייעול ההליך המשפטי – ולא חלילה צמצום משך החקירה.

המצב הקיים בלתי נסבל

עבירת הפרת האמונים זקוקה לתיקון דחוף, לצמצום, דיוק ותיחום. אלא שמפלגת הציונות הדתית איננה מעוניינת בתיקון החוק אלא בביטולו המוחלט. ביטול העבירה מותיר פעולות פליליות מובהקות ללא יכולת אכיפה. כך למשל פרשת מרכז ההשקעות בה הורשע אהוד אולמרט שבתפקידו כשר פעל בניגוד עניינים חמור ומובהק בעניין לקוחותיו של עו"ד מסר – חברו, שותפו לשעבר, איש אמונו ועורך דינו. לו היה זה תלוי בחברי הכנסת סמוטריץ' ורוטמן, אולמרט לא היה מורשע. לולא העבירה לא ניתן למנוע ולאכוף פעולות בניגוד עניינים של עובדי ציבור. המפלגה מבקשת להוציא את מסתנני אפריקה מישראל אך לייבא נורמות אפריקניות לישראל. נורמות של עובדי ציבור העושים במדינה כבשלהם ולמען עצמם, מדינת פרוטקציה ומקורבים.

החלקים החלשים בחברה שאינם קרובים לעטיני השלטון ייאלצו להתמודד עם הביורוקרטיה בעוד המיוחסים יקבלו הנחת חבר מועדון. זה נכון, יש מקום להרחיב את השימוש בכלים משמעתיים נגד עובדי ציבור שיחליפו במקרים מתאימים ורבים את אלה הפליליים, אלא שבמקרה של שרי ממשלה, הכלי המשמעתי הזה לא רלוונטי. המצב הקיים הוא בלתי נסבל, אך גם זה שאליו חותרת מפלגת הציונות הדתית. מה התועלת להחליף חטא בפשע?