ייצגתי את השוטרים מאום אל-חיראן - זהו סיפורם

בתאריך 21.1.17 מתבצעת הריסת בתים באום אל-חיראן. במהלך האירוע מוצאים את מותם יעקוב מוסא אבו אל קיעאן שנהג בג'יפ גדול וחדיש ושוטר בשם ארז עמדי לוי. אל קיעאן נהרג עקב פגיעת כדור אחד לפחות בגופו. מרימו נהרג מפגיעת הג'יפ.

בתאריך 22.1.17 מגיעים למשרדנו ארבעה שוטרים וזה סיפורם. למרות שהח"מ ושותפו למשרד ייצגו את ארבעתם (שניים כל אחד), אנסה למסור לקוראים דיווח עובדתי קר בלבד מפיהם. 

אין זה שכיח לפרסם גרסאות של לקוחות. יחד עם זאת, לאור הכתבות בתקשורת חדשות לבקרים ונוכח סגירת תיק הבדיקה על ידי פרקליט המדינה – החלטנו לעשות כן. ראוי שהציבור ידע את העובדות.

ההכנות לאירוע

בשעה 04:00 בבוקר התייצבו מאות שוטרים בתחנת משטרה בדרום הארץ. הלקוחות שלנו הם ארבעה מהם, קצין זוטר ושלושה מפקודיו. הקצינים בלבד נקראים לתדריך לפני הפעולה. בתדריך נמסר, כי אנשי היישוב יודעים על בואם וכי עליהם להיזהר מטרקטורונים שיהיו נהוגים על ידם.

היחידה עליה נמנים השוטרים מנוסה באבטחת הריסות. לפני משימה כזו, מתדרכים אותם בצורה מפורטת. הם מקבלים תצלומים של הבית ומכירים את מיקום החלונות בו. רוב הפעמים – הם אף יוצאים מוסווים לשטח, כדי להתרשם מהמקום.

יידוי אבנים לעבר שוטרים

באותו לילה הם לא הכירו את השטח, לא הכירו את הבית, לא קיבלו תמונות שלו וכו'. בשעה ארבע וחצי לערך, ניתנת הפקודה לנוע ועשרות רכבי משטרה יוצאים לעבר המקום. בדרך מוחלף היעד שלהם והקצין מקבל תצלום אוויר של היעד החדש.  כקילומטר מהיעד, חוסמת את הציר מכונית שחונה לרוחב הדרך. ארבעת השוטרים יוצאים מהרכב ומתחילים לרוץ לכיוון הבית.

כל שוטר לבוש מדים מלאים וכן ווסט משטרתי, אפוד ונשק. המשקל שנושא כל אחד מהם – כעשרים קילוגרם. לראשיהם קסדות ועל הנשקים פנסים רבי עוצמה. רכב מגיע לכיוונם והקצין מורה לו לעצור. שוטרים של צוות אחר מתעכבים איתו. הקצין ממשיך לרוץ ואחריו – פקודיו. הקצין הוא הראשון בשיירה, אחריו משתרך טור ארוך של אינספור שוטרים.

לצד הדרכים עשרות פעילים ומקומיים ששלטים בידיהם. הם צועקים וחלקם מיידה בשוטרים חפצים ואבנים. השעה כרבע לחמש עד חמש, השחר מתחיל לעלות והשטח שרוי בחשיכה מוחלטת כמעט.

השוטר מורה לעצור – הרכב מתקדם לעברו

הקצין מגיע לביתו של אל קיעאן. החצר מוקפת גדר שלה פתח אחד בו עובר שביל הגישה לבית. הוא נכנס דרך השביל לכיוון הבית. הבית ממוקם מייד לאחר גבעה במדרון אחורי. כעשרה מטרים אחרי הקצין הולך השוטר השני ואחריו – השלישי. הרביעי, כעשרים מטרים אחריהם, באמצע הגבעה ולצד הדרך.

עשרה מטרים מול הקצין עומד הג'יפ. מאחורי ההגה יעקב אל קיעאן. הרכב מונע והוא מדליק את אורות הדרך. הקצין מרים את ידו לעברו ומורה לו שלא לזוז. בניגוד להוראה, הרכב מתקדם לעברו. הקצין בצעקה מורה לו לעצור שוב, אך הנהג אינו שועה להוראותיו. הקצין מסתכל בעיניו של הנהג ויוצר איתו קשר עין.

למרות הוראתו הברורה – הוא מסרב לעשות כן. הקצין צועק לעברו שוב, אך הנהג ממשיך בשלו. הוא קופץ מהדרך כדי לא להידרס על ידו, ומכה בכנף הימנית קדמית של הרכב. הנהג אינו עוצר. הוא מכה שנית ברכב – הפעם בכנף האחורית ימנית שלו. תושב מקומי – מאמת את טענותיו אלה של הקצין.

השוטר השני רואה ושומע את כל שקרה למפקדו. הרכב נוסע כעת לכיוונו. גם הוא מורה לו לעצור – כאשר הוא מצוי בדרכו. הנהג רואה אותו באלומת פנסיו. למרות זאת, הנהג ממשיך בדרכו. השוטר בקפיצה מפנה את הדרך – כיוון שחש סכנה לחייו.  הוא דורך את הנשק, אך לא יורה מחשש לפגיעה בחבריו.

השוטר השלישי אינו רואה את הראשון, אלא את השני בלבד. הוא שומע את מפקדו מורה בצעקות לרכב לעצור ומכה בו. הוא רואה את חברו קופץ כדי לא להיפגע ושומע אותו דורך את הנשק. הוא מסמן עם הפנס לעבר הנהג ומורה לו בשלישית – לעצור. הנהג ממשיך בשלו ונוסע גם לעברו. הוא דורך את הנשק אגב פינוי הדרך ועומד לצידה במרחק קצר מאד מהרכב. הוא צועק לעבר הרכב שיעצור ובעת שהוא במקביל אליו – יורה בגלגל הקדמי כמה יריות. כאשר הגלגל האחורי נמצא בסמוך אליו, הוא יורה גם לעברו. לאחר שהרכב עבר אותו – הפסיק  לירות מחשש לפגוע בחבריו שנמצאים מאחור.  

כיוון הירי – אל הצמיגים

הירי מבוצע בסמוך לרכב, במרחק של כמטר מהצמיגים. השוטר שמע אוויר יוצא מאחד מצמיגי הרכב. לדעתו, אין סיכוי שפגע בנהג – עקב המרחק הקצר מהרכב ועקב העובדה שכיוון מטה לעבר הצמיגים. המסוק המשטרתי עדיין לא תיעד דבר. כעת, לאחר שהרכב עבר שלושה שוטרים – מתחיל המסוק בתיעוד.

השוטר הרביעי שמצוי על הגבעה, אינו רואה את חבריו, כיוון שהוא במדרון אחורי מהם. יחד עם זאת, כיוון שהוא מצוי כשלושים מטר ממפקדו, הוא שומע את צעקות חבריו לנהג לעצור, שומע דריכת נשק וכמובן את הירי של השוטר לפניו.

חלקי שנייה לאחר מכן, אורות הרכב מגיחים משיא הגבעה ומתחילים לרדת במורד השביל שמצוי לצידו ובמרחק קצר ממנו. ידוע לו שאינספור שוטרים הולכים בשביל בהמשך דרכו של הרכב. הוא חושש שמא מדובר במפגע – אך עדיין אינו משוכנע בכך. הוא מחבר את שרואות עיניו עם ההתראה שקיבל בתדריך, מצביע עם הפנס שעל הנשק לכיוון הגלגל הקדמי ימני ויורה לעברו. הוא מסיט את האלומה לעבר הגלגל האחורי ויורה גם לעברו.

הרכב מסרב לעצור ושועט במורד הגבעה לעבר השוטרים. הוא מפסיק לירות לאחר שהרכב עובר אותו, מתוך חשש לפגוע בחבריו ומתחיל לרוץ לאורך הגבעה אחרי הרכב. או אז הוא רואה שהרכב מעיף באוויר שוטר או שניים. הוא משוכנע כעת שמדובר במפגע ומחליט לעצור אותו ויהי מה באמצעות ירי – זאת הפעם לכיוון הנהג. הוא עובר למצב כריעה, מצמיד את הכוונת לעינו ויורה מספר יריות לכיוון מרכז גבו של הנהג, דרך השמשה האחורית ימנית.

הרכב פונה ימינה ונעצר על ידי רכב אחר. לא ניתן כמובן לדעת, מתי פגעו בנהג הכדורים, האם בירי הראשוני, בשני – או שמא בשלישי. לכן, הטענה כאילו הנהג האיץ בשל פגיעת הכדורים בו – היא בבחינת ספקולציה.

היו אתם השופטים כעת. היו אתם השוטרים בשטח. האם יעקב אל קיעאן היה מפגע? אולי היה רק כעוס על כך שעומדים להרוס את ביתו ולכן לא ציית לשוטרים? ואולי בכלל מדובר בטרגדיה שבה כולם צודקים?

דומה שלאף אחד – אין, ולא יהיו פתרונים.

הכותב הוא עו"ד עופר ברטל, ממשרד ברטל, כהן.