אבו שבאב מפוקפק - אבל לישראל אין חלופה

מאז פרצה הסערה בשבוע שעבר סביב מיליציית "הכוחות העממיים" בעזה, פוליטיקאים מיהרו לקשור אותה לארגון הטרור דאעש.

מאחורי גל הדיסאינפורמציה עומד אינטרס פוליטי שקוף להטריל את הממשלה. גורם נוסף בעל אינטרס להשחיר את הכוח החדש הוא כמובן חמאס עצמו, שמערך התעמולה המשומן שלו עבד שעות נוספות.

בואו נעשה סדר: חמולת אבו שבאב שייכת לשבט התראבין, אחד משבטי הבדואים הגדולים במזרח התיכון, שכולל מאות אלפי אנשים. ענפים של השבט הזה חיים בחצי האי סיני, בעזה וגם בנגב. מטבע הדברים, השבט כולל קבוצות וענפים שונים, שלא בהכרח פועלים זה עם זה.

בשני העשורים הקודמים, אינספור מנהרות מתחת לעיר הגבול רפיח שימשו לתעשיית הברחות עצומה בין סיני לבין רצועת עזה. המנוע הכלכלי הזה גלגל יותר ממיליארד דולר בשנה, וכל סחורה שניתן לדמיין עברה במנהרות הללו - סמים, נשק, תחמושת, כלי רכב, רקטות, מזון, תרופות ועוד.

רבים מהבדואים בצפון סיני, כולל אנשים משבט התראבין, שיתפו פעולה ועבדו בנתיבי ההברחות האלה. כשחיילי הצבא המצרי ניסו לפעול נגדם - הם לא היססו להגיב. גורם אחר שתקף את המצרים היה הסניף המקומי של דאעש, שגייס אליו מחבלים מסיני ומעזה.

ברית עם הבדואים

עם עלייתו לשלטון של נשיא מצרים א־סיסי, הוכרזה מלחמת חורמה בטרור בסיני ובסחר הבלתי חוקי מתחת לרפיח. עשרות מנהרות הושמדו, וקהיר כרתה ברית עם שבטים בדואיים - כולל עם שבט התראבין.

לקואליציית השבטים שהוקמה מונה איש עסקים ועבריין לשעבר בשם איברהים אל־ערגאני. הוא עצמו חבר בכיר בשבט התראבין. יחד, השבטים והצבא המצרי החלו להילחם בדאעש, ועל הדרך החלו לנהל כמה חברות קבלן.

מכאן שאנשים בשבט התראבין, שחמולת אבו שבאב שייכת לו, גם שיתפו פעולה עם דאעש וגם נלחמו בדאעש.

על רקע זה, נראה שהקשר בין החמולה לבין דאעש עקיף ורופף ביותר, וספק שיש לו אחיזה במציאות העכשווית. קל וחומר מבחינה אידיאולוגית.

למרות זאת, בימים האחרונים דווח ברשתות החברתיות על שני שמות שקושרו לדאעש: השם הראשון הוא עיסאם א־נביהאן - עבריין ואיש דאעש שנידון למוות בעזה לאחר שהרג שוטר של חמאס. א־נביהאן נמלט מהכלא בתחילת המלחמה, ושמו צץ פתאום כמי שחבר לכאורה במיליציה של אבו שבאב.

אלא שלא מוכר כל תיעוד של א־נביהאן במדי המיליציה, והמידע על החברות שלו מגיע ממקורות המזוהים עם חמאס. למשל, רשת "GAZA NOW".

השם השני הוא ר'סאן א־דהייני, שעל אחיו המנוח מסופר שהיה חבר בדאעש ושותף בחטיפתו של גלעד שליט. גם הסיפור הזה מעלה תהיות וזורם מסביבת חמאס. הרי ר'סאן א־דהייני עצמו מזוהה עם פת"ח, ואחיו ווליד נהרג בידי חמאס בשל ביקורת שהטיח בו.

עובדים עם מי שמשתלם

נכון, הכוח החדש מורכב מאנשים מפוקפקים. גם הפעילות של הבדואים בסיני מלמדת על הבינאריות שלהם - הם עובדים עם מי שמשתלם להם לעבוד איתו, לטוב ולרע. יאסר אבו שבאב בעצמו היה מעורב בעברו בסחר בנשק ובסמים.

באופן כללי, הניסיון של ישראל עם מיליציות הוא מורכב וידע כישלונות מהדהדים. מנגד, לישראל אין כל כך ברירה. החלופה לפרויקט של המיליציות היא ואקום. ביום שבו צה"ל יעזוב את השטח, קרוב לוודאי שהחלל יתמלא על ידי חמאס ובעלי בריתו - ארגוני טרור שמקדמים אידיאולוגיה דומה לזו של דאעש באופן ודאי.

ובכלל, האם לא שמענו בכל אולפן עד כמה זה חשוב לגבש אלטרנטיבה ליום שאחרי המלחמה? ובכן, זאת האלטרנטיבה. וגם אם הכלל "כבדהו וחשדהו" תקף כאן - צריך לומר ביושר שאין חלופות טובות יותר.

הרשות הפלשתינית, שמשתפת פעולה עם החמולה, מתנגדת להיכנס לעזה באופן רשמי כל עוד המלחמה נמשכת. ניתן להעריך כי הפעילות של המיליציה יכולה להיות הכנה טובה לכניסה עתידית שלה לעזה.

אם כבר, בשמאל־מרכז היו אמורים לברך על המהלך. אלא שבישראל לא מתנהל דיון רציני בשום סוגיה.