"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מהלך של חולשה: המלך עבדאללה חושש מזעם ההמון ופועל נגד האינטרס של ירדן

אין מדינה ערבית שתלויה בישראל כמו ירדן: במקורות האנרגיה, במים ואף בשאלות של ביטחון לאומי • אי חידוש הסכמי החכירה בנהריים ובערבה נועד לרצות את הציבור הירדני, ואינו אמור להשפיע על שיתוף הפעולה האסטרטגי שחשיבותו גדולה עבור שתי המדינות • פרשנות

,עודכן
מלך ירדן // צילום: AFP

ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ראהבהסכם השלום עם ירדןאת אחד מהישגיו המדיניים החשובים, ואולי אף החשוב ביותר. הוא היה גאה בהסכם זה ובעיקר האמין בו ובשותפו להסכם, המלך חוסיין. זאת, בניגוד גמור לספקנות ולפקפוק שגילה כלפי הסכם אוסלו וכלפי יאסר ערפאת שעימו חתם על הסכם זה.

אך סמלי הוא שביום שבו מציינים בישראל את יום השנה להירצחו של רבין, מודיע יורשו של המלך חוסיין, המלך עבדאללה, כי לא יאריך את תוקפו של אחד מנספחיו של הסכם השלום שעליו חתם אביו עם רבין, שעניינו החכרת אדמות ירדניות בנהריים ובערבה לידיה של ישראל.

ההודעה הירדניתאינה הפתעה רבתיוגם לא מהלך בעל משמעות אסטרטגית מרחיקת לכת. אחרי הכל מדובר בשטחים בבעלות ירדנית ויש להניח כי ביום מן הימים היו חוזרים לריבונותה של ירדן, שהרי אין במזרח התיכון מדינה שתסכים לוותר לאורך זמן על שטחים שבריבונותה. כך נהגה למשל ערב הסעודית באיי טיראן וסנפיר שאותם החכירה למצרים.

הבעיה אינה אפוא במהות אלא באופן ובעיתוי שבהם בחרו הירדנים להכריז על התנערותם מרוח הסכם השלום ועל הפניית גב לשותפות שרקמו ביניהם יצחק רבין והמלך חוסיין.

אבל על ירדן אין מה להתפלא. אחרי הכל, האוכלוסייה הירדנית היא העוינת ביותר לישראל ביחס לקהלים ערביים במדינות ערביות אחרות. יש להודות בצער כי המשטר הירדני אינו מנסה כלל להתמודד עם עוינות זו ובשל חולשתו מבית הוא אף מניח לדעת הקהל בארצו "להוציא קיטור" נגד ישראל בתקווה כי בכך ירכך את הביקורת עליו.

אבל בה בעת, אין מדינה ערבית התלויה כל כך בישראל, כמו ירדן, וודאי שבכל האמור במקורות האנרגיה והמים ואף בשאלות של ביטחון לאומי. יותר מכך, אין מדינה ערבית שמקיימת שיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל, גם אם חבוי מעין, כמו ירדן. ישראל מתברכת בשיתוף פעולה זה וחשיבותו בעבורה עולה לאין שיעור על הדונמים שדורשת עתה ירדן בחזרה או על כמויות המים שהעניק בשעתו רבין בנדיבות לב לירדנים.

מבחינתה של ישראל מדובר אפוא בעסקה משתלמת, ולכן היא מגלה סבלנות ואורך רוח כלפי אותן רוחות של עוינות הנושבות בכיוונה מירדן. ובכל זאת, הצעד הירדני הוא צעד של חולשה, בדיוק כמו שחתימת הסכם השלום בידי המלך חוסיין היתה צעד של אומץ לב. ולכן, ראוי להוסיף ולקיים את אותו שיתוף פעולה אסטרטגי עם ממלכת ירדן אבל בעיניים פקוחות.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר