"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
תמיכת הבית היהודי בליאון היא פגיעה בירושלים
לא ברור איך השרים נפתלי בנט ואיילת שקד מעלים על הדעת להעניק תמיכה שהיא עסקה פוליטית נטו • בלי בסיס חילוני חזק בירושלים - אין לבירה תקומה • דעה
"משה ליאון יגרום להתייבשות העיר ודלדול החיים בה" // צילום: צחי מרים

תמיכת הבית היהודי בליאון היא פגיעה בירושלים

לא ברור איך השרים נפתלי בנט ואיילת שקד מעלים על הדעת להעניק תמיכה שהיא עסקה פוליטית נטו • בלי בסיס חילוני חזק בירושלים - אין לבירה תקומה • דעה

אמנון לורד
, עודכן

תמיכתהבית היהודיבמשה ליאון היא למעשה בגידה בירושלים. לא יעזרו מיצגי העימות של השרה שקד נגד קברניטי המשפט בישראל, בדבר האמיתי היא ועמיתה בנט נכשלים. איך הם מעלים על הדעת להעניק תמיכה שהיא עסקה פוליטית נטו למועמד שאין לו שום תמיכה בקרב תושבי ירושלים? למשה ליאוןאין תמיכה ברחוב, והוא כולו בובה שניצבת על כלונסאות הסיעות החרדיות.

צריך להתפלל שברקוביץ ינצח, אך גם אם זה יקרה מוכרחים לזכור את המהלך הציני של הציונות הדתית. זאת כנראה המהות של הממסד הדתי־לאומי. אין בין הממסד הזה ובין הציונים הדתיים ברמת הרחוב שום קשר. רבים מחובשי הכיפות הסרוגות מבינים את גודל האסון המתרגש ויש להם שיקול דעת עצמאי. הצביעות הגדולה ביותר מתבטאת במאמר שפרסם ידידיה מאיר בשבועון "בשבע", שם הציג את ברקוביץ כמי שהיה בסך הכל יו"ר ועדת התרבות, לעומת הרקורד ה"עשיר" של ליאון - מנכ"ל משרד רה"מ, רואה חשבון וכולי וכולי. במקום שכולנו נבין שזה רקורד שיכול לאפשר ספקולציות נדל"ן מושחתות, יש מי שמנסים למכור את ליאון כבעל ניסיון. אולי בעל ניסיון ניהולי, אך לאיש בירושלים אין אמון בו. אפילו לא לראשי הבית היהודי.

המסקנה של אנשי הימין־מרכז, בעיקר החילונים, היא שאולי הגיע הזמן להשתחרר מהברית עם הבית היהודי. לעם ישראל, שרוצה לראות את הליכוד במרכז הקואליציה העתידית, עדיף שהרגל הנוספת תהיה זו של יש עתיד, של מפלגת העבודה או של בני גנץ ואורלי לוי. הבית היהודי כבעל מניות עיקרי בימין הוא חדשות רעות, גם בתחום הביטחון. צריך להדגיש את זה.

הקואליציה המתגבשת חושפת גם את ליברמן כבקליפת אגוז, אם לא כיפה שחורה. הוא עסוק בעונש מוות, במינוי רמטכ"לים, בגדר הבוערת בעזה, אך הוא חובר לשורפי דגלים ובוחרים שרודפים חיילים. זה גם מה שעושה נפתלי בנט. אחרי הכל, אצל הדתיים־לאומיים - הדת גוברת על הציונות. כי הציונות פירושה גם כלכלה, דמוקרטיה, אתוס של חופש ותרבות משגשגת. כל מה שיעמוד בסכנה אם הקואליציה החרדית־דתית תציב את שליט הבובה שלה על העיר.

אין לירושלים תקומה בלי הבסיס החילוני החזק. משה ליאון פירושו שירושלים הולכת בדרך כל העיירות, מבני ברק ועד צפת. כלומר, השתלטות עוינת שתגרום להתייבשות העיר ודלדול החיים בה. ירושלים זקוקה לפנים חדשות, פניו של עופר ברקוביץ. אם מישהו חושב במושגים של תקווה ושינוי - זהו ברקוביץ. התחושה הקשה היא שקואליציית ליאון היא המשחק המקדים של קבלני הקולות לקראת הבחירות הכלליות, ולכן מפחדים ללכת נגדו. עסקה אפלה על גב התושבים. יש דרך אחת לאזרחים לגבור על מועמד העסקנים, והיא לבוא בהמוניהם לקלפי ולהדיח את ליאון בטרם פורענות.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...