ביקור נתניהו בברזיל – הזדמנות פז

לא רק בגללהתושבים שעומדים ברחובות עם דגלי ברזיללכבוד ראש הממשלה צריך להתרגש. אפילו לא משום שנתניהו הוא המנהיג הזר הראשון שפגש את הנשיא החדש, ז'איר בולסונארו, וזה שקיבל ממנו את העיטור הגבוה ביותר שממשלת ברזיל יכולה להעניק, צריך להחסיר פעימה. הסיבה העיקרית שצריך לשפשף את העיניים היאהתגשמות החלום הברזילאי.

עד לפני חודשים ספורים - המדינה הענקית הזו, בעלת כרבע מיליארד תושבים ומי שמדורגת בכלכלה השמינית בתבל - הייתה היעד הבלתי מושג של הדיפלומטיה הישראלית. בעולם שהולך ונהיה רב־קוטבי, הודות לכלכלות העולות של סין, הודו וברזיל, הוגדרו המדינות בירושלים כמעצמות שיש לשים רגל במפתן דלתן. בסין ובהודו הדבר קרה זה מכבר, בין היתר בזכות יכולותיו הנדירות של ראש הממשלה נתניהו ליצור קשרים ולשווק את ישראל. ברזיל, מאידך גיסא, נותרה מדינה בלתי ניתנת לחדירה.

רקע קתולי, ממשלים סוציאליסטיים והשפעה ערבית עזה הפכו את ברזיל לא רק לקשה עם ישראל, אלא גם למי שפועלת להכשלתנו בכל רחבי אמריקה הלטינית. רק לפני פחות משנה הייתה זו נשיאת ברזיל הקודמת, דילמה רוסף, שממש איימה על נשיא פרגוואי הקודם לבל יעז להכיר בירושלים כבירת ישראל. ועוד לא דיברנו על ההכרה במדינה פלשתינית או על ההצבעות השליליות באו"ם.

אלא שאז התחוללה התפנית ההיסטורית. תהליכים פנימיים בברזיל העלו לשלטון כמעט בדרך נס את משפחת בולסונארו הימנית והשמרנית. כך, בן לילה, התחוללה התפנית שאיש לא יכול היה לדמיין. ממדינה עוינת, ברזיל הופכת למדינה אוהדת. משחור ללבן,מאויב לאוהב. ברזיל נפתחה, ועכשיו רק נותר לתרגם זאת לשפת המעשה.

בולסונארו אכזב כשנמנע מאזכור העלאת השגרירות הברזילאית לירושלים בהצהרה לעיתונות עם נתניהו, אך יש לקוות שלא מדובר בסוף פסוק. בכל מקרה, אי אפשר שלא לשים לב לעולם החדש, השמרני והפרו־ישראלי שהולך ומתרקם לנגד עינינו. עולם חדש ומפתיע שמבשר על הזדמנות פז בכל הנוגע ליחסי החוץ שלנו.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!