המלך עבדאללה הירדני אירח לפני ימים אחדים בארמונו בעמאן את הוועידה השנתית של ראשי הפרלמנטים בעולם הערבי. החידוש העיקרי היה הקאמבק של יו"ר הפרלמנט הסורי, שגורש מן הפורום הזה לפני שמונה שנים בגלל הטבח של אסד בבני עמו.
ה"חידוש" הנוסף, כמה לא מפתיע, הופיע בהודעת הסיכום של הוועידה, שתבעה ממדינות ערב "להימנע מכל סממן של נורמליזציה עם ישראל". למרבה האירוניה, בשעה שסעודיה ומדינות המפרץ ניסו, על פי דיווחים שונים, לרכך את הניסוח הזה, יו"ר הפרלמנט של ירדן, שחתומה על הסכם שלום עם ישראל, דווקא צירף את קולו בהתלהבות.
יחסי ישראל-ירדן, שכבר ידעו הרבה עליות ומורדות ב־25 השנים האחרונות, נמצאים לאחרונה בשפל עמוק. אחד הביטויים הבולטים היה הודעתו של המלך לפני חודשים אחדים שלא יחדש את הסעיף בחוזה השלום, שאפשר לחקלאים ישראלים לעבד שטחים בצופר ובנהריים.
נוספה לכך ההתנהלות המוזרה של המלך סביב פריצת המוסלמים אל מתחם באב אל-רחמה בהר הבית. לירדן, כך נקבע בהסכם השלום, יש מעמד מיוחד כשומרת המקומות הקדושים, ואפשר היה לצפות ממנה כי תפעל להרגיע את הווקף הנתון לשליטתה ולהחזיר את המצב לקדמותו.
אבל מתקבל הרושם שבמקרה הזה פעלו הירדנים יותר כפירומן המצית את האש, ורק אחר כך מחכה שיפנו אליו כדי שיסייע בכיבוי. יש עדויות שלפיהן נציגי ירדן, שהגיעו במיוחד לדיוני מועצת הווקף, דווקא עודדו ולכל הפחות לא ניסו למנוע את התפילה במתחם, ובד בבד מיהרו לגנות את ישראל על הצעדים שנקטה להרחקת ראשי הווקף מהר הבית.
זאת ועוד, במהלך תמוה פעלו הירדנים לאחרונה להרחיב את מועצת הווקף ולצרף אליה כמה מאנשי הרשות הפלשתינית, אולי כביטוי של התרסה מול ישראל, לאמור: אנחנו והפלשתינים בחזית אחת מול כל הניסיונות "לפגוע בזכויות הפלשתינים", ובשוחה אחת של התנגדות ל"עסקת המאה" של טראמפ שעומדת לנחות כאן בקרוב.
מה עובר על המלך עבדאללה? המלך הירדני נאלץ להתמודד עם שני אתגרים קשים בזירה הפנימית. האחד, אופוזיציה עיקשת בפרלמנט וברחוב בדרישה לבטל את הסכם השלום עם ישראל, ובשלב ראשון לגרש את השגריר הישראלי ולהחזיר את הירדני מתל אביב. המענה של המלך לאתגר הזה הוא מאמץ להימנע מכל סוג של שיתוף פעולה אזרחי גלוי עם ישראל והבלטה של מהלכים סותרי נורמליזציה, כגון הדרישה לסיום החכרת השטחים החקלאיים.
האתגר האחר הוא המשבר הכלכלי החמור. ירדן מתמודדת עם אבטלה גבוהה, צמיחה איטית ונטל האירוח מאונס של יותר ממיליון פליטים סורים על אדמתה. הפגנות סוערות לפני חודשים אחדים נגד הכוונה להעלות מסים ויוקר המחיה אילצו את המלך לפטר את ראש הממשלה ולהחליפו באחר.
הפתרון של המלך למצוקה הכלכלית הוא גיוס נואש של תרומות. סעודיה ואמירויות המפרץ כבר החלו להזרים לבנק המרכזי בעמאן כספים מתוך חבילת סיוע חירום בהיקף 2.5 מיליארד דולר, חלקם כערבויות להלוואות מן הבנק העולמי וחלקם בצורת מזומנים, כדי לאפשר לממלכה לשרוד ולהחזיק את הראש מעל למים. בתוך כך, דחה המלך הצעות למיזמים כלכליים משותפים עם ישראל, שעשויים היו לסייע לצמיחת הכלכלה הירדנית.
כל זה אינו מפריע לבית המלוכה להמשיך ליהנות משיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני הדוק עם ישראל מתחת לפני השטח, ואף מגיבוי ישראלי מוצק להישרדותו של בית המלוכה. האבסורד במערכת היחסים הזו הוא שהמלך עבדאללה מרשה לעצמו לגנות, למתוח ביקורת פומבית על ישראל ואף לנקוט מהלכים שאינם רצויים לירושלים מתוך ידיעה שישראל, שאינה מעוניינת בקריסת השלטון בעמאן, תימנע מתגובה חריפה מדי ואף תמשיך לתמוך בו מול כל איום מבחוץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו