להיות עם חופשי בארה"ב ובישראל

כדי להסביר את החיבור ביןישראל וארה"ב, מתוך הניסיון האישי שלי, אני הולך רחוק לשנות ה-70 לבריה"מ, בה הייתי פעיל עלייה וזכויות אדם, כמו גם דובר של שתי תנועות מרכזיות.

בתקופה ההיא יהודים בעולם התגייסו לעזרתינו ודעת הקהל באמריקה תמך בנו לאורך כל השנים, והציבור האמריקני התגייס למאבק של זכויות היהודים בבריה"מ. הסולידריות של העם האמריקני היתה חשובה מאוד. בבסיס תמיכתם היו ערכים משותפים. ערכים דוגמת זהות וחופש הולכים יד ביד אצלנו הישראלים וכך גם אצל העם האמריקני. שני העמים מאמינים גם בחופש ובשייכות לאומה, בשונה מאירופה בה מנסים להפריד בין זכויות אדם ולאומיות. הייתי מעורב בפגישות תקדימיות רבות בין פעילי העליה והנציגים של הקונגרס והסנאט האמריקני. הפגישות האלה נכנסו אחר כך כסעיף בכתב האישום בבגידה במולדת וריגול לטובת ארה"ב.

אחרי שהשתחררתי מבית הסוהר, במשך השנים שוחחתי לא פעם עם נשיאים אמריקנים ותמיד ההרגשה הייתה שמדובר בידידי אמת של מדינת ישראל. המטרה שלנו היא אותה מטרה - להיות אנשים חופשיים. מדובר בעניין עמוק מאוד בתפיסה והבסיס של הקשר החזק בינינו.

בלי תמיכה צמודה מאוד של הממשל האמריקני לדורותיו לא היתה עלייה גדולה מבריה"מ ועלייה מאתיופיה - הייתי מעורב בשני המהלכים האלה באופן אישי.

הנשיא רייגן והקונגרס האמריקני העניקו תמיכה בלתי רגילה ותרמו תרומה מכרעת בעיצוב גורלם של יהודי בריה"מ. כך היה גם בהעלאתם של יהודי אתיופיה. כדי להוציא לפועל את "מבצע שלמה" היה צריך לנהל משא ומתן עיקש ולהביא להפסקת אש בין הצדדים הלוחמים כדי שיאפשרו למטוסינו לנחות ולהביא הביתה את יהודי אתיופיה. בלי מעורבות אמריקנית וכסף שגייס העם היהודי לצורך המבצע הנועז, זה לא היה קורה.

האמריקנים העניקו לנו הרבה עזרה בעלייה למדינת ישראל ובקליטה.יהדות אמריקהגייסה כמיליארד דולר עבור קליטת מיליון עולי בריה"מ. הממשל האמריקני העמיד ערבויות וכסף אמריקני לעזור לקליטת העולים מרוסיה או מאתיופיה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הנשיא דונלד טראמפ // צילום:עמוס בן גרשום לע"מ

ניכר שהאמריקנים באים לקראתמדינת ישראלוהעם היהודי בכל דרך וניצבים ראשונים כדי לסייע ולעזור בכל צרה העומדת בפתח. אני לא מכיר דבר דומה לכך בשום מקום אחר בעולם. זה נובע מאינטרס משותף ומתוך צורך לקדם ערכים משותפים - לנו ולהם. כך קורה גם עם שליחים של הסוכנות היהודית בארה"ב. האמריקנים רואים בשליחים היהודיים בארה"ב לא רק כלי לחיזוק הקהילה יהודית, אלא גם לביסוס הערכים החשובים לאמריקנים עצמם.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שאסור לבנות על כך שהקשר הטוב הקיים עכשיו בינינו לבין ארה"ב יישאר לאורך שנים - הזמנים תמיד משתנים. למשל בנושא העברת השגרירות לירושלים, כולם היו בעד, אבל לאף אחד לא היה את האומץ עד שהגיע ממשל טראמפ. אני מקווה שלא תהיה נסיגה בעתיד מהצעד האמיץ והגדול שעשה הנשיא טראמפ.

להערכתי, יהיו לנו בעתיד עליות ומורדות ביחסים עם הממשלים האמריקנים, אבל חשוב שנהנה מהפריחה ביחסים שיש עכשיו. חשוב להבין שברמה האסטרטגית יש לישראל ולארה"ב את אותו אינטרס, אבל ברמה הטקטית יכולים להיות מצבים שונים. שני הממשלים לא תמיד רואים עין בעין את אותם המהלכים. ידענו בעבר חילוקי דעות כמו למשל בנושא הבנייה והפיתוח של יהודה ושומרון. בהיותי שר השיכון, הכנסתי נוהל חדש - כאשר היינו יוצאים עם מכרז בנייה ביהודה ושומרון, הייתי אישית מתקשר לשגריר ארה"ב ואומר לו: "אני יודע שלא תסכימו, אבל אני רוצה שתדעו ממני, שזה האינטרס שלנו". חשוב לנו גם כשלא מסכימים, לשים את כל הקלפים על השולחן, לפעול בגלוי, תוך הבעת אמון הדדי בין הצדדים. כי בסה"כ אי הסכמות שלנו הן טקטיות והאינטרס המשותף הוא אינטרס אסטרטגי.

•לשרנסקי הוענקו מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני, עיטור השני בחשיבותו בארה"ב כהוקרה על מאבק למען זכויות האדם ומדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב.