הטלטלה שמשנה את פני הבחירות

אנחנו לא יודעים מה יש בתוךתוכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ. אבל מכל מה שחווינו עד עכשיו מהממשל בכלל ומהנשיא בפרט, ברור כי הוא אינו מסכים להנחת היסוד שעליה התבסס תהליך אוסלו. אוסלו וכל מה שיצא מאז, מבוסס על ההנחה שלאש"ף יש זכות וטו על זכותה של ישראל להבטיח את האינטרסים שלה ולממש את הזכויות שלה ביהודה ושומרון.

הדיבורים השבוע של אנשי כחול לבן, מיו"ר המפלגה בני גנץ ודרומה, הראו באופן חד־משמעי כי אנשיו דבקים בהנחה זאת. בלי אישור של אש"ף - או של "הקהילה הבינלאומית", כלשונו של גנץ, שזה בערך אותו הדבר - אנשי כחול לבן לא רוצים להחיל את החוק הישראלי לא על בקעת הירדן, ולא על כלום.

הזימון הפתאומי של טראמפ מכניס את גנץ למלכוד. מצד אחד, מעצם ההזמנה של גנץ לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, טראמפ מגדיל אותו. הוא מתייחס אליו כמנהיג לאומי שלא ניתן להתעלם ממנו, כמעט שווה ערך לנתניהו. טראמפ גם מראה באופן חד־משמעי כי אמנם הוא לא מעוניין להתערב בבחירות, אך כבר אי אפשר להמשיך לשעבד את הטיפול בענייני מהות ללוח הבחירות הבלתי נגמרות של ישראל.

מצד שני, הגישה של טראמפ לא יכולה להתיישב עם הגישה של יעל גרמן. היא לא מוכנה לסטות מילימטר ממתווה אוסלו, הקובע כי ישראל אשמה בהיעדר שלום, וכי כדי להשיג שלום - על ישראל לפייס את אש"ף באמצעות ויתור על כל או כמעט כל יהודה ושומרון ומחצית ירושלים, גם בהנחה שהדבר כרוך בגירוש מאסיבי של מאות אלפי יהודים שומרי חוק. כדי להסכים לתוכנית השלום של טראמפ, על גנץ להתנתק מהנרטיב האנטי־ישראלי של השמאל הפוסט־ציוני, כולל של חבריו במפלגתו.
אם יעשה זאת, הוא עלול לפרום את המפלגה שלו.

אם, לחלופין, הואיעמוד לצד גרמן נגד טראמפ, ויפסול את הגישה הפרו־ישראלית של הנשיא - גישה הפוסלת את הרעיון שלאויבי ישראל יש זכות וטו על מימוש זכויותיה כמדינה ריבונית - אזי סיכוייו לזכות בבחירות יצטמצמו.

מה שבטוח הוא שההזמנה הפתאומית של טראמפ משנה את פני הבחירות. מעוד תחרות יופי בין פוליטיקאים שדי נמאסו על הציבור שעייף מקלפיות, הבחירות הפכו ברגע אחד למשאל עם על הריבונות ועל ציונות. לא ברור מה יש בתוכנית הנשיא. אבל בטח יהיה מעניין לגלות.