הסכם הגרעין המחודש עם איראן, שעתיד ככל הנראה להיחתם בימים הקרובים בווינה, הוא רע מכל בחינה, למעט אחת: הוא נותן לישראל פרק זמן משמעותי יחסית כדי להכין אופציה צבאית אמינה ויעילה ליום פקודה.
האיראנים נכנסו להסכם הזה כשידם על התחתונה כמעט מכל בחינה: הכלכלה שלהם בקריסה, הם מבצעים בתדירות כמעט יומיומית מתקפות טרור באזור כנגד האמריקנים ושותפיהם, הם ביצעו כמעט כל הפרה אפשרית של ההסכם הקודם ונחשפו בלא מעט שקרים. למרות זאת, הם יוצאים כשידם על העליונה: לא רק משום שההסכם לא יוארך ולא ישופר, אלא שהם לא יידרשו אפילו לפרק את הצנטריפוגות המתקדמות שהתקינו (או להפסיק את המו"פ בצנטריפוגות חדשות יותר), והם גם ייהנו מהסרה חלקית של הסנקציות שהוטלו עליהם.
זה פועל יוצא של רפיון אמריקני, שחלקו נובע מאופיים של הנשיא והממשל - שהצהירו כי פניהם להסכם ושללו מראש כל אופציה צבאית - וחלקו מהמצב הגלובלי. איראן ניצלה היטב את המתיחות באוקראינה ואת העובדה שהקשב בוושינגטון מופנה לרוסיה ולסין. היא הבינה שביידן רוצה לגמור עם כאב הראש הזה ולהמשיך הלאה, ולחצה על כל כפתור אפשרי (וייתכן שעוד לא ראינו את הסוף; האיראנים הם אשפי המו"מ, ועשויים לעורר משברים רגע לפני שריקת הסיום בניסיון להשיג עוד הטבות והקלות).
ישראל הפכה עולמות כדי להתנגד להסכם הזה. מי שטוען אחרת, מדבר משיקולים פוליטיים או מחוסר ידיעה. בשונה מערב ההסכם הקודם, היא עשתה זאת מאחורי הקלעים, ולא מעל הבמה. זאת היתה החלטה רציונלית של ממשלת בנט, שנבעה משלושה מניעים עיקריים: ההבנה שבוושינגטון נחושים להגיע להסכם ושום לחץ שיופעל לא ישנה את השורה התחתונה הזאת; העובדה שההתנגדות הפומבית בסיבוב הקודם - כולל נאום של רה"מ דאז נתניהו בפני שני בתי הנבחרים - לא רק לא שינתה את התמונה, אלא הפכה את ממשל אובאמה לעוין יותר וגרמה נזק משמעותי ליחסים בין ישראל למפלגה הדמוקרטית, שטרם שוקם; והתקווה לקבל חבילת פיצוי משמעותית מארה"ב, שלא היתה מתקבלת לו ישראל היתה מתנהלת, שוב, באופן לעומתי לממשל.
ההסכם אמנם עדיין לא נחתם, ולכאורה ניתן עדיין להפעיל לחצים בניסיון לשפרו, אבל הסיכויים להצליח בכך קלושים. היועץ לביטחון לאומי, איל חולתא, ביקר בחודשים האחרונים לא מעט פעמים בוושינגטון, וגם בנט, גנץ ולפיד הפעילו כל מנגנון אפשרי. אך האמריקנים התעקשו לשמוע ולא להקשיב: הם הסכימו כמעט לכל מה שאמרה ישראל בנוגע למסוכנות האיראנית על שלל נגזרותיה - הגרעיניות, הבליסטיות, הטרוריסטיות והכלכליות - ועשו את ההפך ממה שהתבקש.
כעת צריכה ישראל לנסות להוציא מהלימון הזה לימונדה. היא חייבת להחדיר לראש האמריקני שאיראן תחת הסכם תהיה תוקפנית ואלימה יותר, ועם הרבה יותר כסף לעשות את זה, וכשעל הפרק לא מעט חשבונות פתוחים שיש לה עם ישראל ומדינות נוספות, המשמעות היא דם ואש ותימרות עשן.
חבילת פיצוי ישראלית
בהמשך לכך חייבת ישראל לדרוש מהאמריקנים חבילת פיצוי משמעותית. זה אמור לשרת אותה מבצעית ומודיעינית בשוטף מול האיומים האיראניים שצפויים להתגבר, וזה אמור בעיקר להגדיל את סל האפשרויות שלה להתמודד אם איום הגרעין האיראני, מרגע שיפוג ההסכם. יחד עם פיתוחים כחול־לבן שעומדים על הפרק, אמורה ישראל להגיע מוכנה טוב יותר לאתגר הזה בעתיד.
זה יהיה פיצוי חלקי בלבד על ההסכם המיועד, אבל נדמה שזה כבר חלב שנשפך. מעתה ואילך המרוץ הוא מי יגיע מוכן וחזק יותר ליום שאחרי ההסכם; עד אז תידרש ישראל להמשיך להיאבק באיראנים על כל המגרש, במערכה שרק צפויה להסלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו