ההסכם הנרקם בין איראן לסין, שהודלף לאחרונה, הוא הסכם "מציל משטר" ושותפות רחבה, כלכלית וביטחונית. הסינים ישקיעו כ-400 מיליארד דולר ל-25 שנה באיראן, בתמורה לנפט איראני בהנחה גדולה. ההסכם יפגע כמובן בסנקציות הכבדות המוטלות על הסחר עם איראן ובמאמץ האמריקני לבודד אותה באסטרטגיית "מרב הלחץ". עבור ישראל, העסקה בין שותף כלכלי מרכזי (כיום) של ישראל לאויב העיקרי שלה חייבת להשפיע כצלצול השכמה מדאיג: סין אינה ידידה של ישראל, ובוודאי לא תחליף לתמיכה האמריקנית.
הנשיא רוחאני יזם את ההסכם ב-2016, בעקבות הסכם הגרעין, שכתוצאה ממנו הוסרו מאיראן הסנקציות הכלכליות. לפי העסקה עם סין, שאושרה על ידי הקבינט האיראני, תורחב הנוכחות הסינית בבנקאות, בתקשורת, בנמלים, ברכבות ובפרויקטי תשתית באיראן. ההסכם יכלול שיתוף פעולה צבאי, סייבר וטכנולוגיה, הכשרה ואימונים משותפים, וכן שת"פ בפיתוח נשק ובמודיעין.
התגובות להסכם באיראן היו שליליות ומבקרי הנשיא רוחאני גינו אותו: להבנתם, איראן מוחלשת תסיים בצד המפסיד של העסקה. הם רואים כיצד שיטת ההשקעות הסינית "לוכדת" מדינות עם חוב כבד, ובסוף התהליך נוצר מינוף המאפשר לסינים להשתלט על התשתיות הקריטיות ועל משאבי הטבע במדינה. השיטה היא חלק מהאסטרטגיה הסינית, המכונה "יוזמת החגורה והכביש", שמיושמת ביותר מ-100 מדינות.
המשטר בטהרן, לעומת זאת, מבין שהעסקה יכולה להציל את הכלכלה האיראנית, תהיה "אצבע בעין" לארה"ב ותאפשר למשטר להישען על סין ועל יכולותיה, בדגש על מודל המעקב אחר האזרחים, מה שיגדיל את הסבירות לשמירת השלטון.
ההסכם עדיין לא חתום והדלפתו משרתת אינטרסים פנימיים בשתי המדינות. הצדדים עשויים להמתין עד לבחירות בארה"ב, בתקווה שביידן ינטוש את תוכנית "מרב הלחץ". ביטול הסנקציות האמריקניות השניוניות על איראן, שהרתיעו בנקים סיניים וחברות אנרגיה מקידום עסקים משמעותיים באיראן, יפתח הזדמנויות נהדרות לשת"פ.
עבור ישראל, עצם הדיבור על הסכם הוא איתות ברור שהגיע הזמן לשנות מדיניות ולהתחיל היפרדות מסין. איראן היא האויב המסוכן ביותר לישראל, מנהיגיה נשבעים להשמיד את המדינה היהודית ומפתחים תוכנית גרעין וטילים בליסטיים עם יכולת נשיאה של רש"קים גרעיניים. איראן מממנת ומחמשת את חמאס וחיזבאללה, שצבר יותר מ-150 אלף טילים בגבול הצפוני. איראן וחיזבאללה נמצאים בתהליך מתמשך של הכנסת יכולות חימוש מונחה מדויק (PGM) לאזור, יכולות שמשנות את כללי המשחק ומאיימות לפגוע בסמלי שלטון, במתקנים צבאיים, בתשתיות ובמרכזים אזרחיים ולגרום לישראל נזק משמעותי.
אינטרס אסטרטגי
סין היא יריבתה המסוכנת של ארה"ב, בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל. הסינים מפיצים טכנולוגיות גרעין וטילים למשטרים סוררים דוגמת איראן, צפון קוריאה ופקיסטן, מאיימים על הונג קונג, טייוואן וים סין הדרומי, גונבים קניין רוחני ומבצעים הפרות בוטות של זכויות אדם. הסינים שיקרו והעלימו מידע חיוני לגבי הקורונה, שהיה יכול לעזור לעולם למנוע את האסון האנושי והכלכלי.
לישראל ההיפרדות לא תהיה פשוטה. סין היא אחת השותפות הכלכליות המרכזיות ומקור חשוב להשקעות פיננסיות, אחרי ארה"ב ואירופה. הסחר הסיני-ישראלי עמד ב-2018 על 15.3 מיליארד דולר, 4,400% עלייה מ-1995. סין רואה בתשתיות הקריטיות בישראל חלק ממיזם ההתפשטות העולמית שלה. זה כולל את נמל חיפה, שכבר גרם למתיחות בין ישראל לארה"ב, נמל אשדוד, המנהרות בכרמל, הרכבת התחתית בתל אביב, מתקני התפלת מים ועוד. החשיבות האסטרטגית של התשתית ברורה, במיוחד לאור העובדה שחלק ממנה פועל לצד מתקנים צבאיים, מרכזי עסקים ומזון ושירותים חיוניים אחרים.
עוד בנושא:
• סין ואיראן יחתמו על ברית צבאית-כלכלית
• סין רומזת: לא נציית לסנקציות על איראן
• לראשונה משנת 2015: האו"ם לוחץ על איראן
• סנקציות על חברה סינית שסייעה לאיראן
ההיי-טק הישראלי סומן על ידי סין כמקור טכנולוגי חיוני לבניית כלי נשק לדור הבא, גם אם במסווה של השקעות "אזרחיות". חברות הזנק ישראליות גייסו 325 מיליון דולר ממשקיעים סינים בשלושה רבעונים ב-2018, לעומת 76 מיליון דולר ב-2013. ההשקעות הסיניות אסטרטגיות ומיועדות למנף ידע ישראלי בתחומים של בינה מלאכותית, מחשוב מתקדם, כלי רכב אוטונומיים, רובוטיקה ומדעי הנתונים. טכנולוגיות אלו הוכרו על ידי הפנטגון כחיוניות למאמצי מודרניזציה צבאית, גם אם הן "אזרחיות" ביישומן הנוכחי. על ישראל להעריך מחדש את הקשרים עם סין, כי מדובר באינטרס אסטרטגי מרכזי להבטיח שהעליונות הצבאית הישראלית והאמריקנית לא תישחק.
מתכנני האסטרטגיה הישראלים עשויים להתפתות לרעיון שקשרים כלכליים בין סין לישראל ישפיעו על השותפות הגדלה של בייג'ינג עם טהרן. זו כמובן אשליה: הסינים ירכשו מה שהם יוכלו, בהתאם לצורכיהם, מישראל ומאיראן, ללא העדפות ופחד. אם תיאלץ לבחור, אין ספק שסין תבחר באיראן שמסוגלת לספק לה את האנרגיה הקריטית לקיומה, שישראל לא יכולה. האוכלוסייה האיראנית גדולה פי שמונה, הקרקע גדולה פי 75 והיא תופסת שטח אסטרטגי שחשוב לעין ערוך לתוכנית ההשתלטות הסינית. מעבר לכל זה איראן היא אויב אמריקני מר, שסין יכולה למנף בתחרות הגלובלית מול ארה"ב.
להתקרב לארה"ב
כל זה מציב את ארה"ב וישראל בצד אחד ואת סין ואיראן בצד השני במלחמה הקרה המתפתחת בין המעצמות. לישראל אין ברירה אלא להתייצב בצד האמריקני, כולל במדיניות הרשמית. מקבלי ההחלטות בישראל לא נדרשים להעביר תקנות או חקיקה שתחנוק את המגזר הפרטי; הם פשוט חייבים להבטיח שלא יתקבלו החלטות הקשורות להשקעות אסטרטגיות על ידי ביורוקרטים המונעים רק מאג'נדה מקומית צרה. בד בבד, ממשלת ישראל חייבת לסייע ליזמי ההיי-טק שלה למנף יכולות על ידי שותפויות אסטרטגיות עם הודו, יפן, אוסטרליה, קנדה, סינגפור ומדינות דומות, לצד הקשרים עם מדינות המפרץ (ושמירת האינטרסים הביטחוניים). המינוף חיוני לזיהוי הון אלטרנטיבי להשקעות הסיניות.
אין ספק שלצד המחשת המחויבות הישראלית להינתק מסין, תיווצרנה הזדמנויות נוספות להעמקת שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב. שיתוף הפעולה הטכנולוגי, הצבאי והמודיעיני יעלה מדרגה נוספת ויועמק השת"פ המדיני. כשהסינים מקדמים אפשרות לשלב ידיים עם הגרועה שבאויבי ישראל, אין לישראל ברירה אחרת, אלא להתקרב לידידתה הטובה ביותר ולשמור מרחק מיריבתה הגדולה ביותר.
תת-אלוף (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית מחקר בכיר במוסד להגנת הדמוקרטיות (FDD) ומשמש פרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן בעבר כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המועצה לביטחון לאומי בפועל. מארק דובוביץ הוא משקיע ומנהל לשעבר בשוק קרנות ההון וההיי-טק ומשמש כיום CEO ב-FDD, שם הוא מתמקד באיראן ובסין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו