השמועה על עסקת הנשק בין ארה"ב לאיחוד האמירויות עשתה לה כנפיים

הידיעה של ברק רביד אתמול ב"וואלה", כמוהכחשת לשכת ראש הממשלהבנושא מכירת F-35 לאיחוד האמירויות, סותמות את הגולל על הסקופ של "ידיעות אחרונות", שלפיו במסגרת הסכם השלום תרכוש הנסיכות המפרצית הסמוכה לבטן הרכה של איראן את המטוס המתקדם. משה (בוגי) יעלון כבר רואה את האיום בדמות צוללות בצורת צפלינים המרחפים בגובה 50 אלף רגל וצוללים על תל אביב.

כל זה לא אומר שאיחוד האמירויות לא תקבל בהמשך הדרך מטוסים מתקדמים מארה"ב. כך היה מאז ומעולם במסגרת הבריתות והסכמי השלום שישראל וארה"ב חתמו עם מדינות ערב. ערב הסעודית, גם בלי שלום עם ישראל, קיבלה את האייוואקס, מטוס המודיעין המתקדם - בניגוד לעמדת ישראל שתמיד נרשמת לפרוטוקול. מצרים קיבלה אחרי הסכם השלום מטוסי 16-F, ומטוסי בקרה ומודיעין אייוואקס וטנקי אברהמס מתקדמים. הצבא שלהם שודרג והפך לאיום על ישראל.

עוד בנושא:

• משרד רה"מ: ההסכם עם איחוד האמירויות - לא כולל הסכמה לעסקת נשק עם ארה"ב

• הבית הלבן: "הסכם השלום עם האמירויות גלוי לכל"

• נתניהו: "המאמץ נגד טהרן קירב אלינו את מדינות ערב"

הייתי מתייחס לפרסומי "ידיעות אחרונות" כמו לתגובות של ארדואן וחבריו, המנאצים אתהסכם השלום. אם מגיש החדשות של ynet זועף ונראה כאילו הוא עומד להגיש תלונה נגד נתניהו בבית הדין בהאג, ואם הפרשנים הבכירים ב"ידיעות" מגישים את ההסכם לקורא כבגידה והתקפלות של ראש הממשלה, סימן שמעצמה עוינת כלשהי לא שותפה בתהליך.

ראש הממשלה מסמן את נאומו בתחילת מארס 2015 בקונגרס האמריקני כנקודת זינוק חשובה ביותר בדרך הארוכה לשבירת הקונספציה המדינית הגדולה שהדריכה קצינים בכירים, דיפלומטים, משרדי חוץ ופרופסורים: מדינה פלשתינית בגבולות 1967 והידד להסכם הגרעין.

בעוד הכתבים הבכירים פורסים את סיפוריהם על גיחת היחיד של נתניהו לוושינגטון, ל"ידיעות אחרונות" היה סקופ בנושא אחר לגמרי: מסמך המגלה שראש הממשלה נתניהו הסכים למדינה פלשתינית על בסיס גבולות 67', תוך ויתורים נרחבים. האם הבית הלבן של הנשיא ברק אובמה ניצל את בעלי בריתו בעיתונות בתוך ישראל כדי לפגע בראש הממשלה הסורר שהתמרד מול המערב, אשר החליט על מהלך של פייסנות כלפי איראן?

ולגבי נושא המידור של גנץ ואשכנזי,שעליו דיבר נתניהו בלב פתוח ובנפש חפצה בראיון לעיתון זה, מדובר במהלך טבעי בנסיבות של יוזמות מדיניות רגישות. במידה רבה יש כאן שיפור. אם בעבר שמעון פרס וסגניו מידרו את ראש הממשלה רבין בתחילת תהליך אוסלו, וקודם לכן מידר שר החוץ פרס את יצחק שמיר לגבי תוכנה של יוזמת לונדון ב-1987, אז זה לא נורא שלשם שינוי ראש הממשלה פועל בחשאיות. מה שפחות טבעי הוא שנתניהו נראה כמי שנהנה לקחת גם נושא שיש עליו הסכמה רחבה, ולגרות סביבו תסיסה. אם הידיעות על כך שסודאן היא הבאה בתור הן נכונות, זה מגדיל בהרבה את ההישג. שר החינוך גלנט יצטרך להתחיל שוב ללמד את ילדי ישראל גיאוגרפיה.

כדאי לזכור שמרוב אסטרטגיה אנחנו נוטים לשכוח את הטקטיקה; כלומר, את המציאות הבוערת והעשנה בגובה העיניים בדרום.