"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסכם השלום דוחק את האיראנים לפינה

האיראנים רואים בבחריין כשלהם, כפי שסדאם חוסיין ראה את כוויית כמחוז עיראקי • והנה, בחריין לא נרתעת וחותמת על הסכם שלום עם ישראל • פרשנות

,עודכן
ספינות של חיל הים האיראני במפרץ הפרסי // צילום: אי.אף.פי // ספינות של חיל הים האיראני במפרץ הפרסי // צילום: אי.אף.פי

לפני שלוש שנים, באוגוסט 2017, התפרסם ב"ניו יורקר" מאמר גדול וחשוב, שקבע כי הפרויקט הלאומי של הפלשתינים נמצא במצב של התפוררות וניוון. "ייתכן שהפלשתינים צריכים להכיר בכך שהלאומיות של העבר, 'שחרור לאומי' בנוסח העבר, אינה עוד השיטה הטובה ביותר לגיוס פוליטי ולביטוי בעולם הנוכחי", נכתב שם. "ועליהם להכיר בכך שהם צריכים לסגל את מאבקם ושאיפותיהם למציאות גלובלית חדשה".

התנועה הלאומית של הפלשתינים - כפי שנוסדה בידי יאסר ערפאת ומצאה את ביטויה על ידי אש"ף והרשות הפלשתינית - מגיעה אל סופה, קבעו חוסיין עגא ואחמד חאלידי. נראה שבעקבות ההסכם עם איחוד האמירויות ובחריין, עם רוח גבית של ערב הסעודית, יהיה לתזה הזאת פרק המשך בקרוב, והוא יהיה חריף וברוטלי בהערכת המצב שלו אפילו יותר מהקודם. מי ש־15 בספטמבר, שלשום, היה בשבילו יום אבל קשה ונורא אף מהאבל הנורא ההוא, לא יאהב את מה שכמה אינטלקטואלים פלשתינים, שהיו בעבר מקורבים לאבו מאזן, חושבים. נכון שזה גם הגיל, אבל יש סיבה שסאיב עריקאת אורז להרווארד.



מעבר לבריקדות ההיסטוריות, זאת גם השקפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בין אם נאהב את זה או לא, הקרדיט לגימוד עד כדי התפוררות של המפעל הלאומי הפלשתיני, מגיע לו. וכך הוא גם רואה את משמעות ההסכם ההיסטורי עם נסיכויות המפרץ. כמו כל מהלך אסטרטגי מוצלח, הוא משיג יותר ממטרה אחת ממוקדת. זה המהלך שמסמן יותר מכל את דחיקתהלפינה של איראן. האיראנים רואים בבחריין מחוז פרסי, כפי שסדאם חוסיין ראה את כוויית כמחוז עיראקי. והנה, בחריין לא נרתעת מאיראן וחותמת על הסכם שלום עם ישראל.

לחתימת ההסכמים יש אפקט של מומנטום יחסי.איראן לא רק נלחצת בהיבט הביטחוני, אלא גם נדחקת לפינה מבחינה מדינית. היא זאת שנתפסת כמי שמחבלת בשלום במזרח התיכון. ישראל מופיעה לפתע באור הזרקורים כמשכינת שלום באזור. הקהילה הבינלאומית, שכל כך שמחה לחבק את שר החוץ החייכני זריף, תיאלץ להכיר במציאות. האירופים לא אוהבים את השלום הזה, ועד כמה שזה יישמע מפתיע, זאת גם היתה העמדה שלהם כשנחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים.



שר החוץ האיראני זריף // צילום: רויטרס
שר החוץ האיראני זריף // צילום: רויטרס

טוב לפתוח את השנה החדשה עם אופק מדיני אופטימי; אבל הפסיכולוגיה הישראלית השתנתה מאז ימי הטקסים של פעם. וטוב שכך. צריך להיגמל מהפסיכולוגיה של הגעה אל אוטופיית השלום. לא היה בעולם "קץ ההיסטוריה", וגם ליהודים החדורים במשיחיות, גם כשאינם מבינים זאת, לא יהיה "קץ ההיסטוריה". ההסכם שנחתם השבוע הוא ניצחון חלקי על מערכת הדה־לגיטימציה נגד ישראל, נגד תנועות החרם, ונגד אסטרטגיית המיטוט של ישראל.

המערכה הפוליטית המחאתית־משפטית הפנימית היא בסופו של דבר המחיר שמשלם כוכב בודד שהעז. אם ישראל היתה ממשיכה לדשדש במשאים ומתנים ובוויתורים לפלשתינים, ואם היינו ממשיכים להאציל את הסמכות להילחם בגרעין האיראני ל"עולם", לא היינו מגיעים לרגע הזה. הרגע שבו נותק הקשר בין הפלשתינים לבין יחסי ישראל־ערב. זה העיתוי הנכון להתחיל לחשוב מחדש על פתרונות בנושא הפלשתיני. אולי גם כאלה שמונחים כבר עשרות שנים במגירות מאובקות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר