"מכנה משותף שמאחד את המזרח התיכון"

ההזדהות של מדינות ערב:אתמול (חמישי) נערך פאנל בהנחיית קרולין גליק במסגרתכנס "הסכמי אברהם"של "ישראל היום", פורום קהלת ופורום שילה, אשר במרכזו עמדה ההבנה כי אזרחי האמירויות ובחריין רואים עצמם כבחריינים וכאמיריתים, ולא רק כ"ערבים" או כ"מוסלמים". במובן זה נראה כי בעוד הממסד המדיני באירופה ובארה"ב ביקר בחריפות את מדיניות הלאומיות שהוביל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, במדינות ערב הזדהו איתה.

"סבלנו בממשל אובאמה במשך שמונה שנים ונלחמנו אז למען המדינות שלנו. אנחנו גאים באומה שלנו ובזהות הלאומית שלנו, ואם מישהו שחושב שאומה או לאומיות הן דבר רע, הוא יהיה מסוגל פחות, מבחינת תפיסתית, להתנגד לאימפריאליזם. זאת הסיבה שאני חושב שממשל אובאמה נכשל מול האימפריאליזם האיראני", אמר עבדאללה ג'ונאייד מבחריין.

לדבריו, אפילו היהודים בבחריין מזדהים קודם כל כבחריינים: "בבחריין קיימת קהילה יהודית, הם חלק מההיסטוריה שלנו. לכן ביחסים בין טראמפ לישראל הם ממלאים תפקיד מרכזי. אנו לא מתייחסים אליהם רק כאל יהודים, הם קודם כל בחריינים. המלך חמד כאן ממריץ את ההיסטוריה, ההיסטוריה הגיאוגרפית שהיתה רדומה זה זמן, כי יש לנו מכנה משותף היסטורי שמאחד בין כל האנשים במזרח התיכון".

החוקר רמי עזיז ממצרים התייחס לבחירות בארה"ב וטען כי "אם לעמי המזרח התיכון היתה זכות בחירה לממשל האמריקני הבא, הם היו בוחרים בטארמפ כי זה יביא ליציבות רבה ולביטחון רב יותר, וזה גם ימנע את חיזוק כוחם של האחים המוסלמים ואיראן שוב". "הם בטוחים שממשל ביידן יחזיר את ההסכם עם איראן", הוסיף המזרחן אדי כהן.

לדברי המנחה קרולין גליק, ייחודיותם של הסכמי אברהם היא בנרמול היחסים בין המדינות: "בשני הסכמי השלום שישראל חתמה בעבר עם מצרים ועם ירדן, מדינות ערב שחתמו על ההסכמים איתנו קבעו באופן ברור מאוד שהן לא יישמו את סעיפי נרמול היחסים. העובדה שעברנו ישר לנרמול היחסים בהסכמי אברהם היא אחד ההיבטים המהפכניים בעסקה הזאת".

"הנשיא טראמפ הצליח לכונן את הסכמי אברהם כי הוא לא הגיע מהממסד של וושינגטון, וכי הוא בחר לא ללכת עם האידיאולוגיות הקודמות שנוצרו בוושינגטון ובאיחוד האירופי; אידיאולוגיות שנכפו על האזור ועיכבו אותו", הוסיף פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' מפורום קהלת.

קונטורוביץ' הוסיף שבמידה רבה וושינגטון קובעת את מצב הרוח של עמי העולם. תחת ממשל טראמפ, אף שהאיחוד האירופי למשל לא שינה את יחסו העוין לישראל, הוא ריסן את ביקורתו משום שהדבר לא היה מתקבל בשקט בוושינגטון. ממשל ביידן ישרה מצב רוח אחר, פוסט־לאומי, שבהכרח יאט את קצב נרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב.