מיוחד: כך נרקמו הסכמי אברהם

ב־15 בפברואר 2017, נערכה בבית הלבן הפגישה הראשונה בין ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, לבין נשיא ארה"ב באותה העת, דונלד טראמפ. הם הכירו אישית זה את זה שנים רבות, אך כעת היו שניהם לראשי המדינות.

שנתיים קודם לכן, בעיצומה של תקופת אובמה, הגיעו נתניהו ויועציו למסקנה שהאזור בשל לכינון יחסי שלום בין ישראל לבין מדינות המפרץ. בניגוד לתזה ששלטה בשיח המדיני גם בישראל וגם במערב עשרות שנים, הם האמינו שהתפתחות כזו אפשרית עוד קודם להסכם כולל בין ישראל והפלשתינים.

בעקבות זעזועי האביב הערבי, עליית דאע"ש, יציאת ארה"ב מהמזרח התיכון, הפחתת התלות העולמית בנפט, התחזקות איראן מכאן, התעצמות ישראל מכאן ונאום נתניהו בקונגרס נגד הסכם הגרעין - הגיעו לירושלים מסרים ברורים מהמפרציות על אודות הרצון בהתקרבות. גם שיתופי הפעולה מתחת השולחן הלכו והתרחבו.

אך האמריקנים דחו את התזה של נתניהו. אובמה ושר החוץ שלו, ג'ון קרי, פעלו באופן אקטיבי למנוע את פריצת הדרך, בין היתר משום שלא רצו שישראל תקבל תמורות ממדינות ערב בלי לשלם במטבע פלשתיני.

גם טראמפ ויועציו, אף שאהדו מאוד את ישראל, הטילו ספק. באותה פגישה ראשונה עם טראמפ, הזכיר נתניהו את המפגש הסודי על ספינה בתעלת סואץ בין הנשיא רוזוולט לבין אבן סעוד, מייסד סעודיה. בפגישה ההיא נולדה למעשה הברית בין סעודיה לבין ארה"ב (אף כי אבן סעוד דחה בה בקשה של רוזוולט לאפשר ל־10,000 יהודים להיכנס לארץ ישראל).

ברוח זו אמר נתניהו למארחו: "קח אותנו (הכוונה היתה אליו עצמו, למוחמד בן סלמן, יורש העצר הסעודי, ולמוחמד בן זאיד, יורש העצר והשליט בפועל של איחוד האמירויות) לספינה בים סוף, והושב אותנו ביחד איתך. זה אפשרי. אתה תעשה היסטוריה".

כשטראמפ השתכנע

טראמפ וסביבתו פקפקו. הם היו חסרי ניסיון מדיני, ומה שהכירו היתה הדעה הרווחת שאין הסדר בלי הפלשתינים. היו גם נשמות טובות, כמו ידידו של הנשיא, רונלד לאודר, שביקר כמה פעמים בבית הלבן וטפטף באוזניו כי הסכם עם הפלשתינים הוא בר השגה, וכי נתניהו פשוט מתחמק.

טראמפ, כפי שהתבטא בפומבי, רצה מאוד להשיג את מה שהגדיר "עסקת המאה" שעליה החל לעבוד צוות השלום שלו, בראשות ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. במהלך שנתיים של גיבוש התוכנית הם פגשו רבים באזור. בשיחות האלה, ככל שגבר האמון וירדו המסיכות, התברר להם לאן באמת חותרות מדינות המפרץ.

בכיר ישראלי שהיה מעורב במגעים אמר: "נדרשו להם שנתיים תמימות להשתכנע שהרטוריקה הערבית בסוגיה הפלשתינית היא ברובה מס שפתיים".

לדבריו, "שלא כמו אנשי אובמה, שהיו נעולים בגישתם, קושנר ושותפיו היו עם ראש פתוח. הם הסכימו לשמוע, ואחר כך גם לבדוק את הכיוון שהצענו".

הכתבה המלאה מחר ב"ישראל השבוע"