פוליטיקאים מכל הקשת מיהרו לגנות את החלטת ענקית הגלידות, בן אנד ג'ריס, להחרים את ההתנחלויות בישראל. בעצם לא מכל הקשת. רוב חברי מרצ לא יצאו נגד החלטת החברה. ולמה שייצאו נגד? הרי הם במהלך השנים עודדו חרם על היישובים היהודים ביו"ש, ולעתים אפילו ברמת הגולן.
בזמן שראש הממשלה בנט דורש ממנכ"ל יוניליוור העולמית לבטל את הצעד של בן אנד ג'ריס, ובזמן ששר החוץ לפיד מגנה את המהלך, בוחרים במרצ להביע הבנה כלפי הצעד. ח"כ מיכל רוזין למשל צייצה: "בן אנד ג'ריס לא מחרימה את ישראל, אלא את ההתנחלויות. אפשר לא לאהוב את זה, אבל זה המחיר של הרחבת ההתנחלויות, גזל הקרקעות וטשטוש הקו הירוק".
בשנת 2011 אושר בכנסת "חוק החרם", שמאפשר לתבוע את כל מי שקורא לחרם תרבותי או כלכלי על מדינת ישראל. החוק נשמע הגיוני בגדול, אבל במצע של מרצ, המופיע באתר המפלגה, הם מתחייבים לפעול לביטול החוק, אותו הם מכנים "חוק גזעני".
ב-2013 הגישה מרצ הצעת חוק, לפיה ניתן יהיה לחייב סימון מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. היו"ר דאז, זהבה גלאון, הסבירה: "אני מחרימה מוצרים מהתנחלויות, ולכן גם הגשתי את הצעת החוק לסימונם של המוצרים האלו". אחת הסצנות הזכורות ביותר מתוכנית הטלוויזיה "המתנחל" עם חנוך דאום, הייתה כאשר סירבה גלאון לשתות יין מיקב שנמצא ביהודה ושומרון. בראיון לגלי צה"ל אמרה גלאון שהיא מחרימה מוצרים אפילו מרמת הגולן.
גם השרה להגנת הסביבה בממשלת בנט, תמר זנדברג, הצהירה מעל דוכן הכנסת לפני מספר שנים כי היא מחרימה התנחלויות: ״אני לא מוכנה לתת את הכסף שלי לעוול ולהפרת זכויות אדם של הכיבוש ושל ההתנחלויות״.
ארגון שלום עכשיו, זה שרבים במרצ היו חברים בו בעבר ובוודאי תומכים בו, הביע שמחה על חרם הגלידה שפרת לחיינו אתמול. והרשימה של השמחים בשמאל הקיצוני עוד ארוכה.
אבי זינגר, הזכיין הישראלי של בן אנד ג'ריס, הפגין פטריוטיות מעוררת גאווה כשסירב לקבל את החלטת הבעלים העולמיים להחרים את יישובי יו"ש, אפילו במחיר הכבד של איבוד הזיכיון ואיבוד מפעל חייו. אבל איך אפשר לבוא בתלונות לבעלי חברה מסחרית מחו"ל, בזמן שבממשלת ישראל יש חברים בכירים שבעצמם מחרימים התנחלויות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו