המערכה הכלכלית תנצח את טהרן

ישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על ההנחה שברגע המכריע ארה"ב תעשה עבורה את העבודה. הבחירות האמריקניות הן הזדמנות לבחון מחדש את התלות הזאת.

השאלה האסטרטגית איננה רק מי יישב בוושינגטון, אלא מה תעשה ישראל אם הממשל האמריקני יימנע מתקיפה באיראן, הלחץ המדיני עליה יגבר ואויביה ינצלו את הזמן לשיקום כוחם.

התשובה חייבת להיות מעבר ממלחמת תגובה למערכה מתמשכת של יוזמה. איראן, חיזבאללה וחמאס אינם רק טילים, מנהרות ומפקדות. כוחם נשען גם על הכנסות, חברות מסחריות, רכש, טכנולוגיה, מערכות שלטון ורשתות השפעה. כל עוד המנגנונים האלה ממשיכים לפעול, הישגים צבאיים עלולים להפוך להפוגה שבמהלכה נבנה האיום הבא.

מול איראן נדרשת היערכות לשני תרחישים: המשך לחץ כלכלי אמריקני, או הסכם בין וושינגטון לטהרן. בתרחיש הראשון, ישראל צריכה לתרום מודיעין ויכולת אכיפה נגד עקיפת סנקציות. בשני, עליה להחזיק באסטרטגיה עצמאית לצמצום האיום. בשניהם נדרשת השקעה משמעותית במודיעין כלכלי, במערכה חשאית, בסייבר ובכלים משפטיים ודיפלומטיים, לצד היכולת הצבאית.

למנוע שיקום

מול חיזבאללה, המבחן הוא מניעת השיקום. אין די בפגיעה במחסני נשק אם הארגון מסוגל לחדש הכנסות, להעביר כספים ולרכוש מחדש אמצעי לחימה. ישראל צריכה לחבר בין איסוף מודיעיני, חשיפת רשתות מימון ושיתוף פעולה עם רשויות אכיפה בעולם. המטרה היא להקשות על הארגון לתרגם כסף לכוח צבאי ולשליטה פוליטית בלבנון.

מול חמאס, מניעת ההתעצמות מחייבת גם חלופה שלטונית. פגיעה במפקדים ובתשתיות לא תספיק אם הארגון יוסיף לשלוט בחלוקת משאבים, לגבות כספים ולהכתיב את חיי האוכלוסייה. נדרש מנגנון אזרחי וביטחוני מתפקד, בגיבוי אזורי ובינלאומי, שיוכל לנהל את הרצועה ולמנוע מחמאס להשתלט מחדש על הסיוע ועל הכלכלה.

במקביל, ישראל חייבת לטפל ברצינות בשאלת ההשפעה הקטארית. אי אפשר להסתפק בהצהרות חריפות ובאותה שעה להימנע מבחינת קשרי מימון, תלות מדינית ופעילות השפעה. נדרשת מדיניות עקבית: שקיפות במימון זר, בדיקת ניגודי עניינים, פיקוח על פעילות לובינג וחשיפת פעילות פסולה באמצעות ראיות הניתנות לבחינה. קשר עם קטאר כשלעצמו אינו הוכחה לעבירה; חשדות מבוססים מחייבים בדיקה ואכיפה. המערכה הזאת מתחילה גם בבית. חברה מפולגת, מוסדות שאינם זוכים לאמון ותהליכי קבלת החלטות המושפעים מאינטרסים זרים יוצרים נקודות תורפה. ההגנה עליהן מחייבת מוסדות אמינים, תקשורת חופשית ויכולת ממשלתית להציג לציבור מידע מבוסס. אמינות היא נכס אסטרטגי שקשה לשקם לאחר שאבד.

דרוש ניהול מרוכז

כדי להפוך את הגישה הזאת למדיניות, דרושה מסגרת ניהול משותפת למערכת הביטחון, למשרד החוץ, לגופי האכיפה ולמערכת הכלכלית, באחריות ישירה של הדרג המדיני. עליה לקבוע יעדים, להקצות משאבים ולמדוד תוצאות: כמה מקורות הכנסה נחסמו, אילו נתיבי רכש שובשו ועד כמה צומצמה יכולת ההתחדשות של האויב. פעולה חשאית חייבת לשרת יעד מדיני ברור ולהיות כפופה לדין ולפיקוח. גם חלוקת התקציב צריכה להשתנות בהתאם. לצד ההשקעה החיונית בצה"ל, יש להקצות משאבים קבועים לאיתור נכסים, לחקירות פיננסיות, לאכיפה בינלאומית ולהגנה משפטית. אלה כלים שיכולים להאריך את חיי ההישג הצבאי ולצמצם את הצורך בסבב הבא.

עצמאות אסטרטגית מחייבת גם טיפוח בריתות. ישראל צריכה לעבוד עם שתי המפלגות בארה"ב, עם אירופה ועם שותפות אזוריות, ולצמצם בידוד באמצעות מדיניות ודיפלומטיה. היא אינה יכולה להחליט מי יילחם לצידה. היא יכולה להחליט אם להמשיך להמתין להתעצמות הבאה של אויביה, או להתחיל למנוע אותה.

הכותב הוא לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד