בלי קלפים בשרוול: הגיע הזמן להפסיק להמר על המדינה

סביב שולחן הפוקר של הפוליטיקה הישראלית יושבים שני השחקנים המרכזיים ללא קלפים בשרוול. שניהם בנו תוכנית משחק שנכשלה כישלון מוחלט, וכל אחד מהם יודע שהשני יודע עד כמה חלשים הקלפים שלו. ודווקא בגלל זה כל אחד מהם מגדיל את ההימור ומאיים במהלכים אובדניים במיוחד. הבעיה היא שבהימורים מופקרים בקלפים אפשר להפסיד הרבה כסף, במשחק צ'יקן על הכביש אפשר לאבד את החיים - אבל בדרמה שבין ביבי לאיזנקוט ושות', הגורל של כולנו על הכף.

בגלל שאין להם קלפים, איזנקוט, בנט וליברמן משחקים אבו עלי - מנסים להשתלט על סדר היום בכנסת, מאיימים בחוק הקדנציות או הנאשם, בעיקר כדי להרתיע את נתניהו מדחיפה לבחירות נוספות. אבל מי כמוהם יודע מה שווים איומי ההסתמכות על המפלגות האנטי־ציוניות. ברור להם שבניית קואליציה על המפלגות האלו משולה לביצוע חרקירי אלקטורלי מוחלט, כאשר ספק אם קואליציה שכזו תחזיק יותר מחודשים ספורים. אפילו במינוי יו"ר כנסת וניסיון העברת חוקים באצבעות של חובבי ציון מהמשותפת ורע"מ, הם מסתכנים באובדן מצביעים בסיבוב הבא.

אותו הדבר לגבי מימוש הפלירטוטים עם "יהדות התורה" ומועצת חכמי המשתמטים. מי כמוהם יודע שאחרי סיבוב הופעות עם אשר וגולדקנופף, את הסחורה של ברית המשרתים הם לא יוכלו למכור יותר. אצל נתניהו התמונה אפילו קשה יותר, כי אין לו אפילו אפשרות תיאורטית להרכיב קואליציה. למרות שפגע אלקטורלית קשות בליכוד ובגוש, כאשר רצע את אוזן המחנה לאינטרסים הבזויים של הסרבנים החרדים.

תעשיית רעל הדדית

נתניהו משתעשע בשימוש בנשק יום הדין של בחירות נוספות. אבל גם תוכנית הפעולה הזו, לצד הנזקים שהיא תגרום לעם ולמדינה, מתבססת על ספקולציה הרפתקנית במיוחד, ללא תוצאות מובטחות. לכן, על רקע הבנת החולשות של הצד השני, שני הטרובדורים הפוליטיים עסוקים בניסיונות לסגור שורה של איקס או עיגול על דף המשחקים ולקוות לנס. ללא תקווה אמיתית לסגירת שורה שלמה של ניצחון.

זו הסיבה לניסיונות של שני הצדדים לאיים בחציית הקווים הלגיטימיים. כי הערעור על תוצאות הבחירות כולן אנרכיסטי ומסוכן, אף שהדרישה לחקור לעומק את ההצבעה הבלתי סבירה בקלפיות הערביות, מוצדקת ומחויבת. אותו הדבר זעקות השבר מכיוון איזנקוט ולהקת המעודדים שלו בתקשורת, על אודות משבר חוקתי וקץ הדמוקרטיה. היינו בסרטים האלו, חברים, תירגעו - כולם יודעים לאן הם הובילו אותנו.

שני הצדדים התקועים חייבים להתיישב כבר השבוע ולהיכנס לפרטים: איך עושים לנו טוב, ביחד. איך בונים את הרוטציה ומחלקים תפקידים, איזה מצע משותף מגבשים

מבחינת שני הצדדים, האיומים וההשתוללויות נועדו לשפר עמדות לפני שנכנסים למשא ומתן אמיתי, שיחייב לקפל דגלים ולחזור מהבטחות מפורשות לבוחרים. הם מאמינים שעכשיו חייבים לשווק לבוחרים פוזות של קוממיות מחנאית, כדי להיאנח בסוף ולמלמל - עשינו כל מה שניתן היה, אבל אין ברירה אלא ללכת לקואליציה עם האויב. מדובר בהתנהלות פוליטית טבעית, במיוחד כאשר שני הצדדים היו רתומים כל כך הרבה זמן לתעשיית הרעל ההדדית.

להפסיק את המשחקים

אבל זה נכון - עד לסיכון המדינה והגורל של כולנו. כי למרות החובה לחקור במרץ, ערעור על תוצאות בחירות שפוקחו על ידי המבוגר האחראי היחידי בחדר - השופט נעם סולברג, היא לא פחות ממופקרת. אותו הדבר לגבי סיסמאות הקרב של השמאל, שהובילו אותנו לפני 7 באוקטובר לסרבנות טייסים ואיתות ליחיא סינוואר לתקוף. הצורך באחריות נכון במיוחד לגבי ראשי המערכות השונים, במיוחד ראש השב"כ זיני, והיועצת המשפטית בהרב־מיארה. זיני חייב לשכוח מנאמנות למי שמינה אותו, ובהרב־מיארה, לשם שינוי, צריכה להפסיק לתפקד כשליחה של גוש השינוי.

נתניהו משתעשע בשימוש בנשק יום הדין של בחירות נוספות. אבל גם תוכנית הפעולה הזו, לצד הנזקים שהיא תגרום לעם ולמדינה, מתבססת על ספקולציה הרפתקנית במיוחד, ללא תוצאות מובטחות

כיוון שהתוצאה בבחירות כל כך ברורה, שני הצדדים התקועים חייבים להתיישב כבר השבוע ולהיכנס לפרטים: איך עושים לנו טוב, ביחד. איך בונים את הרוטציה ומחלקים תפקידים, איזה מצע משותף מגבשים וכיצד מונעים הפרת הסכמים צפויה מצד נתניהו.

משחק הצ'יקן הפוליטי כבר עלה לנו ביוקר ומתחיל להיות מסוכן במיוחד, בעיקר השבוע, אחרי התרסקות מחנה התומכים שלנו בארה"ב. נא להפסיק את המשחקים, יותר מדי מוטל על הכף.