גורמים מדיניים ישראליים ואמריקנים אומרים כי תוצאות הבחירות לקונגרס והחלשת מעמד הנשיא דונלד טראמפ, עשויים להביא לשינוי במדיניות כלפי איראן - אך לא בהכרח לכיוון הליכה למשא ומתן בכל מחיר.
אחד מהם אומר כי טראמפ יהיה נחוש להביא לסיום המלחמה עם מטרת העל - הסרת האיום הגרעיני כשהוא מונע ממוטיבציה נוספת, מה שהוא רואה כאחריות ולו חלקית של איראן להפסד בקונגרס בשל עליית מחירי הדלק.
אבל הסיפור העיקרי הוא עדיין רצונו של טראמפ להביא לשינוי דרמטי במזרח התיכון, כשאיראן עדיין עומדת בינו לבין ההישג הזה, ולכן הוא ינסה לזרז את השלמת המשימה. במובן הזה איראן הצליחה (בסיוע מקיף ועמוק של קטאר) לעכב במידת מה פעולה צבאית, אבל היא עדיין תקועה עם משבר כלכלי מחריף והולך, אפס יצוא נפט ויבוא מוגבל במיוחד.
אבל השעון מתקתק ויש לנו שנתיים אחרונות של חסד עם נשיא אוהד אך מצולק ומוחלש, כדי לסיים את המלחמה עם איראן בתוצאות הטובות ביותר האפשריות, ולהניח תשתית לסוג החדש של יחסי ישראל ארה"ב. פרק הזמן הזה עד סיום כהונת טראמפ, הוא דרמטי לגביהן – איראן ואחריה הסדר מדיני אזורי, וכן סוגיית הקשר המדיני-ביטחוני בין ירושלים לוושינגטון.
הקשר הזה הוא החוזקה האסטרטגית הגדולה ביותר של ישראל וכעת הוא עומד בפני סכנה של ממש. מה שבעבר היה השוליים הסהרוריים של הקונגרס, הפך למיינסטרים, והמקום שבעבר היה פרו-ישראלי (ולכן גם פרו-אמריקני) יותר מרוב הנשיאים, התהפך.
הניצחון הקטארי
זה קרה בעקבות קמפיין קטארי בעיקרו אך גם במעורבות של מדינות אחרות. זהו קמפיין ארוך שנים ועתיר דולרים, אנטישמי במהותו, שלפיו ישראל אשמה בכמעט כל צרה שיש לאמריקנים, שאין לה זכות קיום ושהיא מדינת קולוניאליסטים אירופים שגזלה את אדמות הפלסטינים המסכנים, "הנייטיבז", עוד בטרם ידעו שהם כאלה.
הקמפיין פעל מהשורשים, מארגוני גננות ומורים של בתי הספר, ועד השקעות עתק באוניברסיטאות והקולג'ים. זה נושא מרתק למחקר אקדמי מעמיק, לו היו אוניברסיטאות וחוקרים לא נגועים ולא מוטים נגד ישראל.
המשמעויות של תוצאות הבחירות הן מיידיות גם אם הקונגרס החדש יושבע רק בינואר. הנשיא אחראי על מדיניות החוץ אבל נזקק לקונגרס לאישורי תקציב, לאישורי הארכות מלחמות ומבצעים צבאיים. ההצהרה הנמהרת משהו של טראמפ במהלך יום הבחירות על הפסקה מלאה של הסיוע לישראל רק כמו הוכיחה את הטענה של האנטי ישראלים שהסיוע האמריקני אכן בא על חשבון התקציבים שהיו אמורים להיות מופנים לאזרח האמריקני.
הקונגרס צפוי להקשות על מהלכי המלחמה באיראן, וזה הנושא הדרמטי ביותר שעל הפרק. הוא לא יוכל לעצור ממש את המהלכים, לפחות לא למשל כמה חודשים, אבל כן "לתקוע מקלות" אחרות.
בטווח המיידי לכן ברורה כעת הדחיפות בהשלמת המשימה מול איראן, בהסרת האיומים הקיומיים על ישראל, הגרעין, האיום הכימי - וכמובן איום הטילים.
זה יכול להיעשות באמצעות הידוק עוד יותר של המצור הכלכלי המשתק, העיצומים והחרמות ארנקי הקריפטו של משמרות המהפכה. אבל כדי להאיץ הליכים נדרש כנראה עוד משהו, לחץ מהותי יותר, האירוע שידחף את המשטר מעבר לצוק. על האירוע הזה שוקדים בארה"ב, ישראל וכמה ממדינות המפרץ, שהחשש שלהן מהעתיד בשל תוצאות הבחירות, גדול מתמיד.
ועם זאת, ישראל הייתה ונותרה משענת צבאית ומדינית שניתן לסמוך עליה. ייתכן שכך יהיה גם כעת, כלומר שגם סעודיה תגיע בתמורה לסיוע רשמי ומובהק בהסכם משולש עם ארה"ב. אבל ייתכן גם ההיפך, שכן היתרון האסטרטגי של ישראל - התמיכה של הבית הלבן והקונגרס -נשחק כעת מאוד.
בשורה התחתונה, נכנסים כעת לעידן חדש העשוי להשתנות מעט חזרה, אבל עידן שבו ישראל תצטרך מהר יותר מכצפוי להגיע ליכולות עצמאיות צבאיות ובד בבד להיערך מחדש מדינית מול עולם אירופי עוין, אמריקני מבולבל וכבר ללא גיבוי כמעט אוטומטי.
ישראל צריכה להניע מהלכים מדיניים שינטרלו לפחות חלק מהביקורת הבינלאומית מבלי לסכן את ביטחונה, לפעול בנחישות מול אירועי קטסטרופה תדמיתיים כמו של פורעים יהודיים בשטחים, להרים מערך מדיני הסברתי בתקציבי ענק, ולקוות לטוב. אה, ולהקים ממשלה רחבה שתוכל לעשות את כל אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו