המעוז הפרו-ישראלי האחרון נפל: הזמן שנותר להקרסת המשטר האיראני

יש לנו שנתיים אחרונות של חסד עם נשיא אוהד אך מצולק ומוחלש, כדי לסיים את המלחמה עם איראן בתוצאות הטובות ביותר האפשריות, אחרת, איראן תשתקם צבאית יחד עם חיזבאללה ואולי גם חמאס, ורוב מנהיגי העולם הצבועים והטיפשים לא יעמדו לצדנו.

לפני שנים, עיתונאי פלסטיני טען בפניי שבלי אמריקה ישראל הייתה ניגפת בכל המלחמות. הזכרתי לו את מלחמת העצמאות וששת הימים שבהן ניצחנו כמעט לגמרי לבד, ואמרתי שיהיה יותר קשה, אבל שננצח בכל מערכה צבאית. דברי העיתונאי הם תזה מוכרת בעולם הערבי וקטאר הייתה (ולא רק היא) זו שלקחה על עצמה לשנות את התמונה.

הלילה המהלך כמעט והושלם, נותר המעוז האחרון הפרו-ישראלי, הבית הלבן וגם הוא כנראה שיפול בבחירות הבאות או אלה שאחריהן. יש מי שיראה בכך הגזמה ויש עדיין לא מעט סנטורים וחברי בית נבחרים תומכי ישראל, אבל מה שבעבר היה השוליים הסהרוריים של הקונגרס, הפך למיין סטרים, והמקום שבעבר היה פרו-ישראלי (ולכן גם פרו-אמריקני) יותר מרוב הנשיאים, התהפך.

זה קרה בעקבות קמפיין ארוך שנים ועתיר דולרים, אנטישמי במהותו, שלפיו ישראל אשמה בכמעט כל צרה שיש לאמריקנים, שאין לה זכות קיום ושהיא מדינת קולוניאליסטים אירופים שגזלה את אדמות הפלסטינים המסכנים, הנייטיבז, עוד בטרם ידעו שהם כאלה. הקמפיין פעל מהשורשים, מארגוני גננות ומורים של בתי הספר, ועד השקעות עתק באוניברסיטאות והקולג'ים. זה נושא מרתק למחקר אקדמי מעמיק, לו היו אוניברסיטאות וחוקרים לא נגועים ולא מוטים נגד ישראל.

המשמעויות של תוצאות הבחירות הן מיידיות גם אם הקונגרס החדש יושבע רק בינואר. הנשיא אחראי על מדיניות החוץ אבל נזקק לקונגרס לאישורי תקציב, לאישורי הארכות מלחמות ומבצעים צבאיים. ההצהרה הנמהרת משהו של טראמפ במהלך יום הבחירות על הפסקה מלאה של הסיוע לישראל רק כמו הוכיחה את הטענה של האנטי-ישראלים שהסיוע האמריקני אכן בא על חשבון התקציבים שהיו אמורים להיות מופנים לאזרח האמריקני. ולך תסביר להם שה-3.8 מיליארד דולר בשנה הכניסו לאמריקה פי כמה בכל שנה, במשרות, במכירות נשק, בפיתוחים המשותפים ועוד.

הקונגרס צפוי להקשות על מהלכי המלחמה באיראן, וזה הנושא הדרמטי ביותר שעל הפרק. הוא לא יוכל לעצור ממש את המהלכים לפחות לא למשך כמה חודשים, אבל ברור לחלוטין שיעשה כן, למרות הניגוד המוחלט לאינטרסים האמריקנים, ולאלה של כל מדינות האזור הידידותיות לארה"ב.

בטווח המיידי לכן ברורה כעת הדחיפות בהשלמת המשימה מול איראן, בהסרת האיומים הקיומיים על ישראל, הגרעין, האיום הכימי כפי שפורסם אתמול וכמובן איום הטילים. זה יכול להיעשות באמצעות הידוק עוד יותר של המצור הכלכלי המשתק, העיצומים והחרמות ארנקי הקריפטו של משמרות המהפכה. אבל כדי להאיץ הליכים נדרש כנראה עוד משהו, לחץ מהותי יותר, האירוע שידחף את המשטר מעבר לצוק. על האירוע הזה שוקדים בארה"ב, ישראל וכמה ממדינות המפרץ, שהחשש שלהן מהעתיד בשל תוצאות הבחירות, גדול מתמיד.

בפעם האחרונה שארה"ב והעולם הכזיבו, בעת הסכם הגרעין ב-2015 שאיפשר לאיראן את ההתעצמות האדירה, זה דחף אותן להסכמי אברהם, שכן ישראל הייתה ונותרה משענת צבאית ומדינית שניתן לסמוך עליה. יתכן שכך יהיה גם כעת, כלומר שגם סעודיה תגיע בתמורה לסיוע רשמי ומובהק בהסכם משולש עם ארה"ב. אבל יתכן גם ההיפך, שכן היתרון האסטרטגי הגדול ביותר של ישראל, התמיכה של הבית הלבן והקונגרס, נשחק כעת מאוד.

בשורה התחתונה, נכנסים כעת לעידן חדש העשוי להשתנות מעט חזרה, אבל עידן שבו ישראל תצטרך מהר יותר מכצפוי להגיע ליכולות עצמאיות צבאיות ובד בבד להיערך מחדש מדינית מול עולם אירופי עוין, אמריקני מבולבל וכבר ללא גיבוי כמעט אוטומטי. ישראל צריכה להניע מהלכים מדיניים שינטרלו לפחות חלק מהביקורת הבינלאומית מבלי לסכן את בטחונה, לפעול בנחישות מול אירועי קטסטרופה תדמיתיים כמו של פורעים יהודיים בשטחים, להרים מערך מדיני הסברתי בתקציבי ענק, ולקוות לטוב. אה, ולהקים ממשלה רחבה שתוכל לעשות את כל אלה.