המועצה המקומית מג'דל כרום בגליל היא מעוז של המפלגות הערביות ורק שלהן. מפלגות אחרות מקבלות קולות ספורים בלבד. סביב השעה 20:00 הגיעו בשלוש קלפיות מרכזיות בעיירה ל-100% הצבעה, והן נסגרו.
100% הצבעה, אסד האב מהקבר וקים ג'ונג און ממיטת חוליו מביטים בקנאה. שיעור ההצבעה בעיירה כולה טיפס לקרוב ל-75%, כמעט עשרה אחוזים יותר מבבחירות הקודמות. כבכל יום בחירות, הלכתי להסתפר אצל חאזם באבו גוש. עוד מועצה מקומית ערבית שבה, עד לעשור האחרון, הצביעו לא מעט למפלגות לא ערביות. פקקים בכביש הראשי של היישוב בישרו על תכונת בחירות מוגברת.
בצאתי מהמספרה שאלתי שלושה תושבי אבו גוש מה קרה הפעם, והנה התשובות: עלי, בן 55 ואב לארבעה, אמר שכמו בכל המדינה, בחברה הערבית קרה משהו בשנים האחרונות שמגביר את המודעות הפוליטית. חמודי, בן 27, שלא הצביע במערכות הבחירות הקודמות, אומר שהפעם נראה שהמפלגות הערביות יוכלו להשפיע ממש אם הקואליציה תהיה תלויה בהן.
"אני רק מקווה שהם ינצלו את זה לטובת החברה הערבית-ישראלית ולא למטרות אחרות" - רמז לנטיית הפוליטיקאים הערבים לעסוק יותר בסוגיה הפלסטינית. פיראס השלישי, בן 40, אח בבית חולים, הצביע למפלגה יהודית. "אנחנו צריכים לממש גם בבחירות את היותנו חלק מהחברה הישראלית, כמו ב'הדסה', שם זה מובן מאליו". הוא בחר לפי מה שדיבר אליו בהיבט של סוגיות אזרחיות וחברתיות, חינוך, כלכלה וטיפול בפשיעה.
סוגיית ההשפעה של המפלגות הערביות היא זו שהריצה לקלפי את אזרחי ישראל הערבים. בבחירות 2019, רק לפני 7 שנים, אמר לי איימן עודה בסודי סודות שיהיה מוכן לתמוך בבני גנץ לראשות הממשלה, מהלך תקדימי בחד"ש. עבאס הלך רחוק יותר, גם בשיחות עם נתניהו ואחר כך בכניסה לממשלת לפיד-בנט. וזה מה שהציבור הערבי רוצה לראות, השפעה.
רע"ם הכניסה במהלך המפתיע של הבחירות האלה מועמד יהודי, יואב סגלוביץ', מה שאמור לתת לה כרטיס כניסה ולו חלקי לקואליציה. ראשי המשותפת כבר הודיעו שיתמכו במהלכים למנוע ממשלה מנתניהו והקמה של ממשלה של הגוש השני. אלא שאליה וקוץ בה, לפחות מבחינת איזנקוט: ההצלחה של המפלגות הערביות הקטינה את הגוש שלו ואת היכולת להקים קואליציה והגבירה את התלות בהן לשם כך, ולא רק ברע"ם, כפי שחשבו בתחילה, אלא גם במשותפת הקשה יותר לעיכול.
כלומר, יחד עם רע"ם אין 61 לאיזנקוט, ולכן ההיתכנות לממשלה צרה בראשותו קטנה מאוד. ועוד הערה: קולות החיילים נעדרים מהספירה הראשונית ומהמדגמים, ומורידים בדרך כלל מהמנדטים של המפלגות הערביות.
אלא שלמדינת ישראל אין את הלוקסוס של המתנה להקמת ממשלה כדי לנהל את המלחמות והמשברים במזרח התיכון ובכלל. הסוגיה המרכזית היא איראן, שבחודשים מאז ההכרזה על הפסקת אש במאי לא הפסיקה להשתקם צבאית, לרבות מערך הטילים, ניסיון מואץ להגיע לפצצה גרעינית וכלי נשק שוברי שוויון נוספים.
על הפרק כמה אפשרויות של מתקפה נגד המשטר, ראשית כדי לנטרל את ההשתקמות ובעיקר את ההתקדמות לפצצה גרעינית, אבל גם עם מטרת העל של הפלת המשטר המלאה. גם בגזרות האחרות - עזה, לבנון/חיזבאללה, סוריה ויו"ש - אמורה הממשלה הנוכחית וזו שתיכנס לטפל מיידית. הממשל בוושינגטון, השותף הבכיר, מעדיף, כפי שנחשף אצלנו, ממשלה רחבה נטולת גורמי קיצון שיעכבו את תוכניותיו הצבאיות והמדיניות של טראמפ.
נתניהו, כראש ממשלה מכהן, יצטרך לקבל החלטות מיידיות, בין אם יקבל או לא יקבל את המנדט להקים את הממשלה הבאה. איזנקוט, אם יקבל את המנדט, יצטרך להחליט איזו ממשלה הוא רוצה כדי לקדם את תפיסתו המדינית-ביטחונית. הסתמכות על המפלגות הערביות, מהבחינה הזו לפחות, לא תהיה פשוטה עבורו ועבור עוד חלקים ניכרים מהקואליציה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו